* התחבר | הרשם עכשיו | מה זה Brain Kingdom? *
Brain Kingdom[Brain Logo]
יום שלישי, 6 בינואר 2009
  חפש שאל
קדימה
purple corner purple corner
   אתה נמצא כאן: דף ראשי :: היסטוריה ברוך הבא אורח, התחבר או הרשם עכשיו.  
white corner
 
MAIL שלח שאלה לחבר
PRINT הדפס את התשובה
MY QUESTIONS הוסף לשאלות שלי

תשובות קשורות לשאלה
הערות/הוספת הערות

איך התנהלה התנועה הציונית בימיו של הרצל?

ציוני דרך בחייו של הרצל:
בנימין זאב תיאודור הרצל נולד בעיר בודפסט, בירת הונגריה, בשנת 1850 למשפחה יהודית מתבוללת. הוא התחנך על ברכי התרבות הגרמנית. בהיותו בן 18 עברה משפחתו לגור בוינה שם למד הרצל משפטים באוניברסיטה, אהב ספרות ותיאטרון. עם סיום לימודיו התמנה לכתב עיתון בוינה. באנטישמיות נתקל מדי פעם אך כל זה לא היה כדי לערער את השקפת עולמו של מתבולל שסבור שהיהודים בעצמם אשמים בשנאה שרוחשים להם הגויים, בגלל תכונותיהם השליליות. הוא האמין בהתבוללות ושלל את קיומו של העם היהודי.
המפנה היה בשנת 1894 בה נשלח הרצל לפריס כשליח עיתונו לסקר את משפט דרייפוס. במשפט הגיעה התסיסה האנטישמית לשיאה והוא היה המפנה בחשיבתו של הרצל משום שסימל עבורו את חוסר התקווה שבאמנסיפציה. בבת אחת התגלתה לו כל הטרגדיה של העם היהודי. הרצל החליט למצוא פתרון שונה ליהודים - לא השארות באירופה והתבוללות אלא - להיות עם ככל העמים, לצאת מאירופה להקים מדינה.

הציונות המדינית של הרצל וספרו "מדינת היהודים":
הרצל עמד בראש זרם הציונות המדינית. אם בתחילה היה סבור שהפתרון ליהודים הוא התבוללות, אז לאחר משפט דרייפוס נוכח לדעת עד כמה האנטישמיות היא תופעה אוניברסלית רחבת מימדים. הרצל התמסר לרעיון שיש למצוא פתרון לעם היהודי. מטרתו - יציאת יהודים מאירופה לארץ משלהם, כלומר פתרון טריטוריאלי ליהודים שהם עם ככל העמים. הרצל רצה להשיג הכרה משפטית ובינלאומית מצד המעצמות שיכירו בעם ישראל כלאום ויתנן לו טריטוריה, לכן נקראה משנתו - הציונות הלאומית.

בתחילה פנה הרצל לעזרת עשירי העם (יהודי מערב אירופה) - כו הברון הירש רוטשילד, כדי לרתום אותם אל הרעיון הציוני, אך נחל אכזבה. אלה ראו בו בעל דמיונות וחוסר ראייה מציאותית, לכן החליט לפנות לעם הפשוט (יהודי מזרח אירופה) שבכוח רצונו יוכל להקים מדינה יהודית.
ב-1896 פירסם את ספרו החשוב ביותר "מדינת היהודים" - נסיון של פיתרון מודרני לשאלת היהודים, הספר הפך לספר יסוד של התנועה הציונית. (הספר פורסם לאחר שהתארגנה התנועה מיהודי מערב אירופה ורצה לרתום את יהודי מזרח אירופה).

על פי הספר "מדינת היהודים":
הסבר הבעיה היהודית-

  1. האנטישמיות המודרנית - היא תופעה חברתית שיש לה שורשים בעבר, היא גוברת ומלווה את היהודים כצל. לכל מקום אליו מהגרים היהודים מתעוררת אנטישמיות. אין סיכוי להלחם בה, היא רק תלך ותגבר.
  2. האמנסיפציה - הביאה לשינוי במעמדם המשפטי של היהודים אך לא פתרה את בעיית האנטישמיות אלא רק העצימה אותה כי קיימת תחרות כלכלית חברתית בין היהודי לסביבתו.
  3. התבוללות - אינה פתרון לבעיית היהודים.
  4. יחוד לאומי - היהודים הם אומה בעלי סימני יחוד משלה.
הפתרון-
  1. פתרון טריטוריאלי ע"פ משפט העמים - הרצל סבר כי העמים מעוניינים בהגירת היהודים לטריטוריה משלהם וייסעו בהגשמת מטרה זו משום שכך תפחת האנטישמיות. העמים ירוויחו הקלה סוציאלית וכלכלית. (הרצל הציע את איי מורגנטינה ביחד). אין לפעול בדרך בה פועלים אנשי העלייה ה-1 (חובבי ציון - ציונות מעשית), כ"גנבים בלילה" כ"מסתננים לא"י" כי הדבר פוגע בפתרון המדיני אליו חתר הרצל.
  2. השגת צ'רטר - עליית המונים צריכה להיות בצ'רטר (= רשיון) שיושג ע"י מו"מ דיפלומטי. הצ'רטר צריך להיות הבטחה לקיום לאומי יהודי. קבלת ריבונות או אוטונומיה תוך קבלת ערבות בינלאומית.
  3. בד בבד למו"מ הדיפלומטי יש לפעול בקרב היהודים להביאם לידי הכרה פוליטית ולהכינם לקראת המשימה של עלייה לאומית. כיצד? יש להקים שתי חברות. "אגודת היהודים" - גוף מדיני שייצג את העם היהודי וינהל מו"מ עם המדינות השונות להשגת צ'רטר. "החברה היהודית" - גוף אשר יעסוק במכירת נכסי ההיהודים ויארגן את ההגירה היהודית בצורה מסודרת.
  4. המדינה היוהדית שתוקם תהיה ליברלית-סוציאלית. מדינת רווחה בה תהיה הפרדה בין דת למדינה, מוסדות מודרניים, מדינה טכנולוגית ומתועשת.
פעולותיו של הרצל - במישור אירגוני פנימי:
הקונגרס הציוני ה-1 - 1897 בבאזל-
הרצל היה מעונין לפרוץ את דעת הקהל העולמית בכך שיכירו בבעיה היהודית (היהודים הם עם - מגיעה להם טריטוריה משלהם), להקים מנהיגות יהודית ציונית, לאחד את המחנה הציוני ולתת תחושת גאווה לעם היהודי שאינה נופלת משאר העמים. הרצל קיווה להפוך את השאלה היהודית לשאלה בינלאומית. לכן יזם כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל שבשוויץ 1987, תוך שילוב מערכת יחסי ציבור והודעות לעיתונות היהודית וחזרה. לקונגרס הגיעו כ-200 צירים, רובם ממזרח (חובבי ציון).

מטרות הקונגרס-

  1. הגדרת הציונות - התנועה הציונית שואפת לרכוש לעם היהודי בא"י מקלט מובטח ובמשפט גלוי על פי משפט העמים להכרה בינלאומית (הכוונה - העמים יכירו בזכותו כלאום לטריטוריה בא"י, זה יעשה בגלוי).
  2. יש להקים מוסד שייצג את היהודים, כמו כן יש לקבוע מוסדות כלליים.
  3. יש לפרסם את הציונות בעולם.
תכנית באזל - החלטות הקונגרס או תוכנית פעולה-
בקונגרס נוסדה התנועה הציונית והוגדרה תוכנית באזל שכללה דרכי פעולה להשגת מטרות התנועה:
  1. לאחר שיושג הצ'רטר - פיתוח א"י, עלייה לארץ ותמיכה בעולים. הרצל הדגיש שהתיישבות היהודית בא"י צריכה להיות מתוכננת הן בישובים החקלאים והן בערים. איכרים ובעלי מלאכה זאת לפי הדרישות הכלכליות של הארץ, הרצל שלל עלייה לא חוקית לארץ.
  2. ארגון העם היהודי בעולם כולו לפעילות ציונית ולאיסוף כספים.
  3. הפצת הרעיון הציוני בקרב היהודים, בעיקר בני נוער, "הגברת הרגש הלאומי" והכרה הלאומית היהודית.
  4. פעילות דיפלומטית להשגת צ'רטר מהמעצמות החזקות בעולם.
  5. ייסוד ההסתדרות הציונית - אחת מהחלטות הקונגרס הייתה הקמת ארגונים ציוניים בכל מדינה שיש בה יהודים כדי לארגן עלייה מסודרת לארץ לכשיושג הצ'רטר. ארגון העל היא ההסתדרות הציונית שהיא הגוף האחראי והמחישה את אופיה הגלוי והחוקי של התנועה הציונית ואת היותה תנועה לאומית מאורגנת לכל דבר. להסתדרות היו סניפים בעשרות מדינות והיא כינסה מדי פעם את הקונגרס הציוני.
ארגונים משניים- במהלך הקונגרסים הבאים נוצרו ארגונים נוספים, כגון: הועד הפועל הציוני - נבחר מתוך חברי הקונגרס ואחראי על ביצוע החלטות הקונגרס. כמו כן הוקמו גופים כלכליים אשר דאגו להיבטים הכלכליים הכרוכים בישוב א"י: קק"ל = אשר רכשה אדמות כדי להפכם לאדמות לאום, קרן היסוד = מימנה מפעלי התיישבות בארץ, בנק אפ"ק - אנגלו-פלסטינה = מוסד פיננסי ב-א"י (אח"כ הפך לבנק הלאומי).
כדי לקבל זכות בחירה למוסדות ולארוגנים כל יהודי שילם דמי חברות לשנתיים בסך שקל.

חשיבות הקונגרס-

  1. ייסוד המדינה היהודית - בבאזל נעשה צעד מדיני יוצא דופן כאשר הונח בו הבסיס למדינה שבדרך.
  2. פריצה אל דעת קהל הבינלאומית - הפצת הרעיון הציוני בקרב העם היהודי ובקרב המעצמות שהחלו לראשונה לראות בציונות תנועה לאומית לכל דבר.
  3. הנהגה לאומית - בבאזל נוסדה הנציגות הפוליטית הראשונה של העם היהודי, הוקמה הנהגה לאומית שביטאה את השאיפות הלאומיות של העם היהודי.
  4. ייסוד ההסתדרות הציונית.
  5. בבאזל נמפגשו שליחי היהדות מהמזרח והמערב והיה בכך גילוי פומבי לאחדות העם היהודי מוצהרת ומופגנת קבל עם ועדה.
הפעילות הדיפלומטית להשגת צ'רטר:
צ'רטר = אישור מדיני מאחת המעצמות להתיישבות עצמאית בחבל ארץ כלשהו. שבע שנים (1897-1903) התמיד הרצל בפעילותו הדיפלומטית למרות שנחל אכזבות. הרצל האמין כי הדיפלומטיה תסייע בהשגת תמיכת המעצמות במתן צ'רטר על א"י. הרצל האמין כי העמים ירצו בהקמת מדינה יהודית בעיקר משום שהדבר יביא להם תועלת כלכלית ומדינית ויפחית את הלחץ האנטישמי בארצותיהם. הרצל האמין שהדיפלומטיה היא סימן לכבוד לפעילות גלויה ומוכרת ומבליטה את הגישה הציונית החדשה ששוברת את המיתוס הגלותי "עם בלי ארץ, ארץ בלי עם".

נסיונותיו הדיפלומטיים של הרצל להשגת בן ברית:
הפנייה לתורכיה - לולטן עבדול חמיד ה-5-
הרצל ביקש להשיג מהסולטן צ'רטר להתיישבות יהודית בא"י - תורכיה שלטה אז בארץ. הרצל ידע על מצבה הפיננסי הקשה של תורכיה המתפוררת, לכן הציע:

  1. שיפור במצב הכלכלי של האימפריה העותמנית באמצעות הון יהודי.
  2. ישוב א"י ע"י יהודים יגרום לפריחת א"י והאזור כולו.
  3. הישוב היהודי בארץ יהיה נאמן לסולטן בתקופה זו של התפוררות והמאבקים העוברים על האימפריה.
משא ומתן וכשלונו- המו"מ נמשך מספר שנים 1898-1902. התורכים דחו את הצעותיו של הרצל מהסיבות הבאות:
  1. חששו שהגירת יהודים לא"י תביא לתסיסה לאומית באימפריה העותמנית.
  2. הסולטן חשש שיצטייר בעיני מיליוני המאמינים המוסלמים כבוגד האיסלם המעביר מקומות קדושים בא"י לידי הכופרים היהודים.
  3. הרצל לא הצליח לגייס את הכספים שהבטיח וכך חזר אל הסולטן בידים ריקות. במקביל הציע הסולטן להרצל ליישב יהודים ברחבי האימפריה העותמנית, אך לא בא"י ולקבל נתינות עותמנית. ההצעה לא נתקבלה.
הפנייה לגרמניה - לקייזר וילהלם ה-2-
הרצל נפגש פעמים עם קיסר גרמניה וילהלם ה-2. הרצל רצה שגרמניה תקבל חסות על התיישבות יהודית אוטונומית בא"י אם תשיג מהממשלה התורכית הסכמה לעלייה חופשית של יהודים לא"י.
  • הרצל ידע כי לגרמניה השפעה גדולה על תורכיה בזכות קשרי המסחר ואימון הגרמנים את הצבא התורכי.
  • גרמניה הינה מעצמה חזקה באירופה, הרצל קיווה שהקיסר יוכל לאלץ את תורכיה לתת ליהודים להתיישב בא"י.
  • פגישה עם הקייזר תהווה עבור הרצל הצלחה דיפלומטית מאין כמוה.
  • הרצל האמין כי גרמניה תהיה מעוניינת להפטר מהיהודים שישבו בה - הקלה סוציאלית וכלכלית והקלת לחץ האנטישמיות.
  • תמיכה גרמנית במתן פריטוטרט = שטח חסות, תעניק לגרמניה אפשרות להקים בארץ בסיס תרבותי גרמני ובכך להפיץ את תרבות גרמניה במזרח התיכון ולחזק את ההשפעה הגרמנית באימפריה העותמנית.
המשא ומתן וכשלונו- שתי פגישותיו של הרצל עם הקייזר הגרמני בתורכיה לא נשאו פרי. בפגישה הראשונה הסכים הקייזר להעביר את הבקשה של הרצל לסולטן. בפגישה השנייה היה קריר כי היה מודע להתנגדות הסולטן. הקייזר ראה בהרצל איש תמהוני שאין להתייחס אליו ברצינות, ובחזונו הרפתקאה פרטית. הקייזר רצה ברית עם התורכים ואלה לא רצו לתת ליהודים שטח חסות בתחומם. הקייזר שרצה לשמור על קשרים טובים עם התורכים סרב להצעת הרצל.

הפנייה לבריטניה-
הרצל היה מעוניין לפנות לאנגליה שבתקופה זו היא הכוח האימפריאלי הגדול בעולם:

  • הרצל חשב שיש לאנגליה אינטרסים בהקמת התיישבות בתחומי חסותה (לחזק גורמים שונים).
  • הרצל הבין שהוא מוכרח להגיע לקונגרס עם השג כלשהו.
  • בתקופה זו היגרו רבים ממזרח אירופה ללונדון. בציבור האנגלי התעוררה התנגדות להגירה זו. התעמולה נגד הגירת הזרים הייתה מלווה בנימה "אנטישמית" והיה רצון מצד הפרלמנט האנגלי להגביל את הגירת היהודים ללונדון. הרצל טען שבעיית ההגירה היהודית לאנגליה תיפסק אם תציע ממשלת אנגליה טריטוריה להתיישבות עצמית של יהודים. הרצל חשב על קפריסין שירדה מן הפרק ועל אל עריש.
המשא ומתן-
הצעת אל עריש- אוטונומיה תחת חסות בריטית. הרצל נפגש עם צ'מברלין שר המושבות שהתייחס בחיוב להתישבות יהודים בחבל אל עריש כי:
  1. מדינת יהודים בחבל זה תהוהו הגנה נוספת על תעלת סואץ שהייתה חשובה לבריטים.
  2. הקמת מושבה יהודית בתוך האימפריה הבריטית באיזור אל עריש תמשוך מתיישבים עשירים והתוצאה תהיה שגשוג מהיר של המושבה היהודית שתביא תועלת לבריטים.
  3. כל תפתר בעיית היהודים המהגרים ממזרח אירופה לבריטניה, ותפתר בעיית התעסוקה בלונדון.
ההתנגדות לתוכנית אל עריש- באה מצד הלור קרומר מושל מצרים בטענה ש:
  1. ישוב יהודי באל עריש ירגיז את המצרים.
  2. ישוב יהודי באל עריש יצריך הזרמת מים מהנילוס דבר שיפגע בחקלאות מצרים. ההצעה ירדה מהפרק. שר המושבות צ'מברלין הציע להרצל את אוגנדה במזרח אפריקה הבריטית (וכך תחזק בריטניה את אחיזתה באזור).
פולמוס אוגנדה:
מדוע החליט הרצל לקבל מהבריטים את ההצעה להתיישב באוגנדה?
  1. פוגרום קישינייב (1903) - בחג הפסחא הנוצרי פרצו פוגרומים נגד היהודים בגבול רוסיה-רומניה שכמותם לא ראו יהודי רוסיה. הרצל נסע לביקור ברוסיה שם נפגש עם שר הפנים שהיה אנטישמי מובהק. מביקורו ברוסיה הבין הרצל שיש צורך למהר ולמצוא פתרון מדיני ליהודים. הוא חשש שמא יהודי מזרח אירופה עומדים בפני שואה קשה. בנסיבות אלו הסכים לקבל את פניותיו של צ'מברלין בדבר הקמת מושבה יהודית באוגנדה.
  2. הרצל מעולם לא חשב שאוגנדה תהיה התחנה הסופית, אך רצה להשיג צ'רטר בכל מחיר כדי לזכות בהכרת אחת המעצמות וכן "מקלט ללילה".
הבאת ההצעה לקונגרס ה-6 (1903)- הרצל הביא את ההצעה בפני הקונגרס השישי. כאשר הטיל את הפצצה פרץ ויכוח קשה וסוער בין מתנגדי ההצעה לתומכיה. תומכי אוגנדה היו ממערב אירופה ומרכזה. שולליה היו ציונים מרוסיה - אוגנדיסטים מול ציוני ציון. הוחלט לשלוח משלחת לאוגנדה, ונערכה הצבעה - 295 צירים הצביעו בעד משלחת לאוגנדה, 175 נגד, 100 נמנעו. כתוצאה מכך פרשו ציוני ציון מהקונגרס והכריזו כי רק א"י היא הפתרון לבעיה היהודית. המשלחת שנשלחה בדקה את המקום ומצאה אותו לא מתאים.
נימוקי המתנגדים להצעה - חובבי ציון, ציוני רוסיה ובראשם אוסישקין-
  1. אין ציונות ללא ציון.
  2. א"י היא המולדת ההיסטורית והבלעדית של העם היהודי.
  3. הפניה לאוגנדה היא התכחשות לתוכנית באזל.
  4. אם נקבל את הצעת אוגנדה המעצמות לא יאשרו להקים מדינה בא"י בטענה שכבר קבלנו מדינה משלנו.
  5. "מקלט ללילה" יהפוך למקלט קבע.
  6. יבוזבזו המשאבים הכספיים המיועדים לא"י.
נימוקי המחייבים - יהודים ממרכז ומערב אירופה-
  1. אסור לדחות הצעה נדיבה של מעצמה על רקע כשלון שאר המו"מ, היהודים יהיו תחת חסות בריטניה שהיא המעצמה החזקה ולא תחת חסות האימפריה העותמנית המתפוררת. אנגליה מכירה לראשונה בציונות ובהסתדרות הציונית כנציגתם הרשמית של היהודים.
  2. באוגנדה יוכשר העם היהודי לקראת היותו עצמאי, יתארגן ויקומו בו מוסדות ממשל.
  3. קבלת תוכנית אוגנדה פרושה עזרה מיידית לעם היהודי הסובל (יהודי רוסיה), והקמת מקלט לילה להם. אין בהצעה ויתור על א"י.
  4. הכרה בינלאומית זו של בריטניה היא הכרה בתנועה הציונית ובמטרותיה הסופיות.
  5. היהודים יוכרו כאומה.
סוף דבר-
הקרע בקונגרס היה בלתי נמנע, הרצל הופתע מהסערה העצומה ועוצמת ההתנגדות. כדי למנוע קרע סופי בחר בדרך התפייסות. בנאומו הגדיר את אוגנדה כפתרון זמני, הרים את יד ימינו והכריז "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". למרות זאת היה סבור כי אוגנדה היא מקלט למאות אלפי יהודים הזקוקים לעזרה מיידית, הרצל החליט שעליו לפרוש מהתנועה - כדי להצילה מקרע מוחלט וזמן קצר אחר כך נפטר ממחלה - בגיל 44.
תוכנית אוגנדה ירדה מסדר היום, והיא הוכיחה שהרצל לא הבין עד כמה עמוק חדור הרעיון הציוני בקרב אנשי הקונגרס, בעקר בקרב ציוני רוסיה - למרות שאוגנדה נועדה לפתור את מצוקתם.
פרשת אוגנדה חיזקה את מרכזיות א"י במחשבה הלאומית.

הביקורת המדינית על דרכו המדינית של הרצל - אחד העם:
אשר גינצבורג שנודע בכיניו אחד העם, היה מראשי הדוברים של תנועת חובבי ציון ומראשי המבקרים אותה. את כינויו בחר משום שטען שהוא מביע את דעתו כאחד העם ולא כסופר או נציג.
אחד העם נולד למשפחה חרדית באוקראינה וקיבל חינוך דתי. הוא רכש השכלה כללית רחבה מקריאה בספרים העוסקים בפילוסופיה וחברה והעריך את תרבותה של מערב אירופה. ב-1884 עבר לאודסה (ברוסיה) והצטרף לתנועת חובבי ציון.

ביקורתו של אחד העם נגד הציונות המעשית של חובבי ציון-
ב-1889 פרסם אחד העם את מאמרו "לא זה הדרך" שהביא לכינויו אבי הציונות הרוחנית. במאמר הוא ביקר את דרכה של הציונות המעשית. הוא כתב כי דרכם המעשית של חובבי ציון שגויה, וכי הא מעוררת כמה בעיות. הביקורת שלו:

  1. הערבים מבינים את מטרת היהודים בעלייתם לארץ ומשום כל יערימו קשיים בדרכם של העולים למרות נכונותם באותה תקופה למסור קרקעות ליהודים או לעבוד בשדותיהם כשכירים.
  2. בעיות הקיום בארץ יעצרו את עלייתם ההמונית של היהודים אליה.
  3. היהודים זקוקים לשורשים חזקים שישמשו דבק רוחני לאחדותם משום שיהודים רבים נטשו את מורשת היהדות בעקבות האמנסיפיה וההתבוללות.
  4. אחד העם טען שלא יתכן פתרון מיידי לבעיות היהודים בעולם בעולם (אנטישמיות) ומשום כך לא מצא טעם בהקמת מדינה.
  5. אחד העם טען שא"י לא תוכל לקלוט את מיליוני היהודים שפזורים בעולם. לדעתו של אחד העם חובבי ציון נכשלו משום ששמו דגש על הכוח ולא על הרוח.
פתרונו של אחד העם - הציונות הרוחנית-
אחד העם הבדיל בין צרת היהודים שהיא בעיית הקיום והאנטישמיות בעולם לבין צרת היהדות שהיא הניוון הרוחני של התרבות היהודית (הערכים, העבר המשותף, תרבות, שפה).
הוא סבר כי צרת היהודים בעולם כולו (האנטישמיות) לא ניתנת לפתרון (= תמיד תהיה אנטישמיות) וכי משום כך יש להתמקד תחילה בפתרון צרת היהדות.
יש להחיות מחדש את היהדות בהקמת מרכז רוחני בא"י ששפתו עברית ותרבותו חילונית, ושיהיה מבוסס על המסורת והמורשת היהודית. המרכז הרוחני ישמש מוקד משיכה והזדהות ליהודים ובעזרתו יוכלו לשמור על יחודם ולהפוך לאומה מגובשת.
לארץ ישלחו אינטלקטואלים מתאימים בלבד שישמשו אור לגולה.
הקמת המדינה היהודית תהיה השלב האחרון בשיקומו של העם היהודי.
אחד העם ביקר בא"י בשנים 1891 וב-1893 וכתב מאמרי ביקורת על מה שראה. הם נקראים "אמת מא"י" ו"אמת מא"י ב'". במאמרים אלו הוא תיאר את הקשיים שהתעוררו בקניית הקרקעות מהשלטון התורכי וחזה את התנגדות הערבים להקמת מדינה יהודית. הוא הדגיש כי רק ציבור שקיבל חינוך מתאים יוכל להתמודד עם קשיים אלה. מי שיבוא לארץ ממניעים חומריים ולא ממניעים רוחניים (אידיאולוגיה) יתקשה לעמוד מול הקשיים. אחד העם סבר כי הציונות צריכה לשאוף להקמת מרכז רוחני בא"י למיעוט נבחר שיהיה אור לכל העם היהודי.
אחד העם טען כי מדינה לא תוכל לפתור את צרת היהודים כיחידים אבל היא תוכל לפתור את צרת היהדות כתרבות ומורשת ההולכת ונעלמת.

הביקורת של אחד העם נגד הרצל-
אחד העם השתתף בקונגרס הציוני ה-1 ב-1897 אבל סירב להיות חבר בהסתדרות הציונית, כדי שיהיה חופשי לבקר את הציונות המדינית של הרצל.
הוא שלל את דרכו של הרצל ששאף להקים מדינה לעם היהודי כולו בא"י וטען ש:

  1. הרצל לא יצליח להשיג צ'רטר (לחיות תחת חסות של מעצמה) וכשלונותיו רק יגרמו לאכזבת היהודים. הוא תקף את הרצל על נסיונויתו להפיץ את הציונות המדינית.
  2. אחד העם טען כי א"י אינה יכולה לקלוט את כל יהודי העולם, ולכן סבר שהציונות צריכה לשאוף להקמת מרכז רוחני למיעוט נבחר בא"י.
אחד העם והרצל היו שונים זה מזה בגישותיהם אבל עם השנים נוצר שילוב בין תורתיהם כי בעזרת הפעילות המדינית-דיפלומטית של הרצל הצליח היישוב היהודי לממש את חלומו של הרצל ולהתיישב בא"י ובתרבות שהתפתחה בארץ נכרו עיקרים מתורתו של אחד העם, כמו החינוך היהודי והשפה העברית.

אגודת בני משה:
תומכיו של אחד העם הקימו ב-1889 אגודה באודסה בשם בני משה. חברי האגודה היו מיעוט נבחר של העם היהודי שנבחרו בקפדנות ובחשאיות.
מטרתם הייתה להכשיר את כל העם היהודי לחינוך ולתרבות יהודיים לפי תורתו של אחד העם. החברים הנבחרים עלו לארץ ונלחמו למען השרשת השפה העברית והקימו את בתי הספר הראשונים דוברי העברית ביפו ובכמה מושבות. כמו כן הם ייסדו את הוצאת הספרים "אחי אסף". ב-1890 הקימו את המושבה רחובות.
אגודת בני משה התפרקה עקב התמרמרות העם מן הסלקציה שבבחירת החברים ומשום שכושר המנהיגות של אחד העם לקה בחסר, וכן משום שנוסדה ההסתדרות הציונית בבאזל ב-1897.

מה קשור?
 מי היה בנימין זאב הרצל?
 מה היו דפוסי הפעילות הציונית בארצות אגן התיכון בין שתי מלחמות העולם?
 מה הייתה העלייה השנייה?
 מהי הצהרת בלפור?


הערות הערות            WRITE NOTE הוסף הערה חדשה   Edit Settings שנה את ההגדרות בנוגע להערות
לא נמצאו הערות.
 
TOP בחזרה לראשית הדף
WRITE NOTE הוסף הערה

 

Copyright © Brain-Kingdom.com 2005-2009. כל הזכויות שמורות ל-Brain Kingdom. ראה הצהרת זכויות יוצרים | הצהרת פרטיות | תנאי שימוש | יצירת קשר | פרטי החברה | מפת האתר | צור קשר עם מנהל האתר