|
מה היו מאורעות תרפ"ט?
הרקע-
בין השנים 1921-1928 לא היו מארועות בין יהודים לערבים, אולם בשנים אלה התגבשה התנועה הערבית הלאומית שמנהיגה היה חאג' אמין אל חוסייני. מטרת התנועה הלאומית הערבית הייתה להקים בארץ מדינה ערבית עצמאית שבה יהיו היהודים מיעוט. עד 1929 נשמר השקט בארץ. ב-1928 פרש הנציב פלומר מתפקידו ובמקומו בא הנציב צ'נסלור, שהיה פרו-ערבי.
המחלוקת שהציתה את המאורעות נסבה סביב הכותל המערבי, הכלול בתחום מקדש אל-אקצה הקדוש למוסלמים. המופתי יצא נגד זכויות היהודים ברחבת הכותל. הוא ייסד ועדים להגנת הכותל ותבע מהממשלה הבריטית לאסור להכניס ציוד תפילה לרחבת הכותל.
ביום הכיפורים 1928, הסכסוך החל כאשר היהודים הקימו מחיצה והביאו ספסלים לכותל. המופתי הזעיק את הבריטים ואלו פרקו בכוח את המחיצות. שני הצדדים הגיבו בעוצמה: היהודים בהפגנות ובעצרות מחאה שיובטחו זכויותיהם, והמוסלמים בהפעלת לחץ על הבריטים לקבל החלטות פרו-מוסלמיות. באוגוסט 1929 פקעה סבלנותם של חוגים רבים בישוב ממעשי הערבים, שניסו להפריע לתפילות היהודים. מאות צעירים רביזיוניסטים ערכו הפגנה בכותל, ולמחרת נערכה הפגנת נגד ערבית שלוותה בססמאות לאומניות.
המאורעות פרצו ב-23 באוגוסט 1929, כשכפרים מיהודה ושומרון נקראו לעלות לירושלים ולהגן על המסגדים. הפרעות פרצו בירושלים והתפזרו לאזורים אחרים בארץ, במיוחד לאזורי הישוב הישן, כמו חברון וצפת, שסרבו לקבל את עזרת ההגנה. לאחר שבוע של פרעות, שבמהלכם הישוב היהודי בחברון חדל מלהתקיים, וישובים כמו כפר אוריה, חולדה ובאר טוביה הותקפו וננטשו; הביאו הבריטים תגבורת צבאית והמהומות פסקו. 133 יהודים נהרגו ולמעלה מ-300 נפצעו. ישובים יהודיים רבים נפגעו ואבד רכוש רב.
תוצאות המאורעות-
מסקנות היהודים התרכזו בחיזוק ארגון ההגנה נגד תוקפנות ערבית בעתיד. הוקמו מערכות פיקוד ארציות, מערכות מודיעין וקשר, נבנו ביצורים, נסללו דרכים שחיברו בין הישובים היהודיים, נאסף נשק והוחלט על הגנת כל הישובים.
מאורעות תרפ"ט הביאו להתחזקות הקיצונית הערבית ולעליית מעמדו של המופתי של ירושלים כמנהיגם של ערביי ישראל. הפרעות הוכיחו לערבים כי הם מסוגלים לפעול ביעילות ברחבי הארץ וכי מעשים קיצוניים מקדמים יפה את ענינם.
הבריטים שלחו ועדת ועדת חקירה (ועדת שאו) שקבעה כי ממשלת בריטניה לא אשמה בפרוץ המאורעות. הערבים הם שהתחילו במאורעות אבל מפני שהם מרגישים שהיהודים עומדים לנשל אותם (עליות ורכישת קרקעות של היהודים). קניית אדמות טובות על ידי יהודים יכולה להיא לכך שהערבים יהיו מחוסרי קרקע. יש למצוא דרך לשיתוף פעולה בין יהודים וערבים. הועידה המליצה להגביל את העליה ולפקח על קניית האדמות. לכן על פי טופס המנדט, בריטניה אינה מחוייבת לממש את הבית הלאומי. דו"ח זה עודד מאוד את הערבים וגרר מחאה יהודית רבה. הוא נתפס כנסיגה בריטית מהצהרת בלפור וכתמיכה בריטית מוחלטת בערבים.
לאחר דו"ח זה פורסם דו"ח נוסף (דו"ח סימפסון) שהיה עוד יותר חמור מהקודם. הוא קבע כי יש לאסור על היהודים לקנות אדמות, ואת האדמות הנותרות יש לחלק לערבים, ושיש לאסור עליה של יהודים לארץ משום שזה דוחק את רגלי הערבים. רק בעלי הון יעלו ויפתחו ענפי תעשייה חדשים שיקלו על מצבם הקשה של הערבים.
הספר הלבן השני, שפורסם בעקבות הדו"ח, קבע כי: למנדט יש התחייבות כפולה, הן כלפי הערבים והן כלפי היהודים; יש להקים מועצה מחוקקת לפי מבנה האוכלוסיה בארץ, כלומר רוב ערבי; עלייה יהודית גורמת לנישול הערבים ולכן יש להגביל את העליה או להפסיקה; מכירת האדמות תוגבל ותינתן עדיפות לפיתוח כפר ערבי. מכסות העלייה ייקבעו בהתאם לחששות הערבים. ספר לבן זה הוא נסיגה במדיניות בריטניה וערר גל התנגדות חסר תקדים. ב-1931 נסוגה בריטניה מהספר הלבן השני והדגישה את מחוייבותה כלפי העם היהודי.
מה קשור?
|