מה היו דפוסי הפעילות הציונית בארצות אגן התיכון בין שתי מלחמות העולם?

ראשיתה של הפעילות הציונית בארצות האיסלם הייתה מיד לאחר הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897. מתן הצהרת בלפור וסיום מלחמת העולם הראשונה העניקו זריקת עידוד לפעילות הציונית במדינות צפון אפריקה. הפעילות הציונית הקיפה כמעט את כל ארצות האסלם, גם אם לא הותרה בכולן, והייתה בעלת דפוס פעילות מודרני כחלק המהמודרניזציה. הפעילות הציונית התבטאה בהקמת מפלגות, ארגונים, עתונים, סניפי הכשרה עצמית ועוד.

בחלק מהארצות הייתה התנועה הציונית תנועה אסורה. כך היה במרוקו, בעירק בסוריה ובלבנון. כל פעילות ציונית הייתה בלתי חוקית ועלולה הייתה לפגוע בפעילים הציוניים. בעירק ובמרוקו הקפידו השלטונות על האיסור הקפדה יתרה. ההתפתחויות בסכסוך הערבי-יהודי בארץ ישראל רק הוסיף על הקושי לקיים פעילות ציונית.
בדרך כלל לא ידוע על התנגדות החברה המוסלמית לציונות בראשית שנות העשרים. לעומת זאת, בשנות השלושים מתבלטת התנגדות לציונות בעיקר בגלל התפתחויות בסכסוך הערבי-יהודי בא"י.
לא בכל מקום ועל ידי קבוצה בחברה היהודית התקבל הרעיון הציוני באהדה: אלה שהצטרפו לתנועות הקומוניסטיות, המתבוללים בתרבויות של השלטון הקולוניאלי, ואלה שהעדיפו להזדהות עם התנועה הלאומית הערבית. לא ידוע על התנגדות עזה לציונות מצד הרבנים במזרח.
בתקופה זו לא הייתה יהדות ארצות האסלם בראש מעייניה של התנועה הציונית העולמית. מיעוט שליחים, מיעוט של אמצעים, העדר חומרי הסברה בשפות המדוברות על ידי יהודי ארצות האסלם, צמצמו את יכולת ההתפתחות של התנועה הציונית בארצות האסלם. אך יש לזכור כי במדינות בהן לא ניתן היה לפעול לא הייתה במילא חשיבות לאמצעים.
בין שתי מלחמות העולם היקף העלייה לא"י היה קטן. מספר העולים הגדול הגיע דווקא ממקומות שאין בהן פעילות ציונית (כמו למשל תימן). כלומר עיקר הפעילות הציונית אינה בהגשמה אלא אפיק לביטוי הזדהות לאומית.
העתונות כמפיצת הציונות- רק בחלק קטן מארצות האסלם יצאו לאור עתונים ציוניים מובהקים. לעתונים הללו היה משקל לא רק בקנה מידה של העתונות המקומית היהודית אלא גם בהשוואה עם העתונות הכללית במדינה ובעיתונים אלה באו לידי ביטוי כל המגמות הציוניות של התקופה והמאבקים הקהילתיים הפנימיים. מבין הארצות בולטות במיוחד תוניס ומצרים בהן הייתה עיתנות ציונית ענפה במיוחד. בתוניס הופיעו שבעה עיתונים ציוניים מהם אחד בעברית ונפתחו בה סניפים של תנועות נוער רבות. במצרים היו באותה תקופה מספר עיתונים ציוניים בערבית עם אותיות עבריות. במרוקו פורסם העיתון הפרו-ציוני החשוב "המאיר". העתון לא יכול היה לפרסם בגלוי את אהדתו למפעל הציוני כי הציונות היתה אסורה במרוקו.
תנועות נוער מאוגדות- אגודות ציוניות פרחו ברוב ארצות האסלם, דוגמת תוניס בה התפתח דגם ציונות חזק ומשמעותי. פעלה שם פדרציה ציונית שהוקמה ב-1920 וניסתה לאחד את כלל פהעילות הציונית. תנועות הנוער, שהופיעו בשנות העשרים (תנועות הנוער הציוניות הופיעו בשנות ה-30), פעלו כהתארגנות חברתית חינוכית נוקשה למדי שביקשה להתמודד עם שעות הפנאי של הילד היהודי. שולבו בהן פעילות חינוכית בחיק הטבע. לתנועות הנוער הייתה אחידות בפעילות הציונית, אחידות בגיל החברים. הן חינכו את הנוער על ברכי אידיולוגיה ציונית והתסיסו אותם. תנוכות הנוער היו המסגרת שבה הוכשרה ההנהגה שעתידה להנהיג את התנועה הציונית לאחר מלחמת העולם השניה. לתנועות הנוער הצטרפו גם בנות רבות. תנועות הנוער היו אחד מהאמצעים להטמעתה של האידיולוגיה הציונית באופן שיטתי.

מה קשור?

מהי מלחמת העולם הראשונה?
מהי מלחמת העולם השניה?
מי היה בנימין זאב הרצל?
מה הם לאום ומדינת לאום?
מה היו התמורות ביהודי ארצות האיסלם בין שתי מלחמות העולם?
איך התנהלה התנועה הציונית בימיו של הרצל?

לא נמצאו הערות.