מהי דמוקרטיה?

גישה סוציאל-דמוקרטית: גישה זו היא גישה קהילתית יותר ושמה דגש רב יותר על ערך השיווויון הכלכלי והחברתי, גם במחיר של פגיעה בחירויות האזרח . גישה זו מדגישה את הקהילה - מדינת רווחה המעניקה זכויות חברתיות רחבות ופועלת למען צמצום פערים חברתיים. גישה זו אומרת כי החברה היא תחבור שיש לו מחוייבות כלפי הפרטים שחיים בו, ולכן מושם דגש רב יותר על חשיבות השלטון מבחינה כלכלית וחברתית בין הפרטים בחברה.

עקרון הפלורליזם:
עקרון זה אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא נלווה בדרך כלל לשני עקרונות חשובים נוספים בדמוקרטיה: עקרון ההסכמיות ועקרון והסובלנות.
הפלורליזם הוא ערך ולא רק מצב עובדתי של ריבוי תרבויות, קבוצות, דתות, מפלגות וכיו"ב. פרושו של הפלורליזם בדמוקרטיה הוא ההכרה בזכות של קבוצות שונות אלה להתקיים ולבטא את השונות בינהן, למשל על ידי התארגנות במסגרות שונות, כלומר הפלורליזם הוא מתן לגיטימציה לקבוצות השונות להתקיים ובעיקר להתארגן ולקבל ייצוג במוסדות המדינה.

ההכרה בערך הפלולריזם במדינה הדמוקרטית, שהחברה בה מורכבת מקבוצות השונות זו מזו מבחינה כלכלית, חברתית, דתית, תרבותיות, ובעמדותיהן הפוליטיות, מאפשרת לקבוצות השונות הנבדלות זו מזו לשמור על זהותן היחודית, תוך שמירה על בסיס מאחד ומשותף לחברה כולה.

עקרון הסובלנות: תנאי למימוש הפלורליזם כערך במדינה הוא אימוץ הסובלנות כערך על ידי החברה והמדינה. ערך הסובלנות נובע מההכרה בכבודו של האדם ובחירותו להיות שונה מהאחרים, להאמין, לחשוב ולנהוג על פי דרכו. סובלנות משמעה לקבל נכונות לקבל את השונה ולנהוג בכבוד כלפי בני אדם שונים במראה פניהם, בצבעם, במינם, בדתם ובאמנותם. סובלנות באה לידי ביטוי בכך שהאזרחים והשלטון מאפשרים לקבוצות וליחידים שהם חריגים בדעותיהם לבטא אותם ולנסות להשפיע על קבלת עמדתם בחברה. הסובלנות מבטיחה את מימוש זכויות הפרט והקבוצה במדינה כמו החירות, חופש הביטוי לדעות השונות, חופש ההתארגנות של כל קבוצה, השונות והשיווויון בין הפרטים והקבוצות השונות. הסובלנות תורמת ליציבותם של המשטר והחברה, משום שהיא מאפשרת לקיים ויכוח בין הדעות השונות על פי כללי המשחק הדמוקרטי וללא אלימות.

עקרון ההסכמיות: על מנת שהחברה והמשטר הדמוקרטי יולו להתקיים בלי לוותר על חילוקי הדיעות, על התחרות והמאבק בין הקבוצות השונות , חייבים כל מרכיבי החברה להגיע לידי הסכמה רחבה בנושאים מרכזיים וזהו עקרון ההסכמיות.

ההסכמיות באה לידי ביטוי בהסדרים המאפשרים לחברה פלורוליסטית להתקיים ולפעול כחברה מגובשת למרות חילוקי הדיעות. ככל שעולה רמת ההסכמה בדבר הנושאים המרכזיים הקובעים את אופיה של החברה והמדינה, וככל שגדלה הלגיטימציה לאופי המשטר הקיים ולשלטונות, כך גדלה רמת יציבותה של המדינה ושל המסגרת החברתית.

רמות שונות של הסכמה: הסכמה על המסגרת של המדינה (הסכמה/מתן לגיטימציה לקיומה של המדינה במסגרת של גבולות קבועים), הסכמה על צורת הממשל (תמיכה במדינה כמדינה דמוקרטית) וקבלת השלטון שנבחר בבחירות דמוקרטיות כשלטון לגיטימי.

הפלורליזם אינו ערך מוחלט, חייבת להיות הסכמה על דברים מסויימים ובסיס משותף מאחד מאחורי הפלורליזם, אחרת מדובר בסקטוריאליות אשר יכולה להביא למלחמת אזרחים. מנגד, מימוש מלא של פלורליזם יכול להוביל לאנרכיה.

הפלורליזם בישראל באה לידי ביטוי ב:
תחום הכלכלי: מתבטא בקיומם של ארגוני עובדים שונים שמתחברים על בסיס אינטרסים משותפים. לדוגמה: הסתדרות ארגון המורים, ועד חברת חשמל.
תחום החברתי: מתבטא בקיומם של תנועות חברתיות, אגודות, עמותות, תנועות נוער. לדוגמה: תנועות מחאה, ארגונים הומניטריים, ויצ"ו, נעמת, ארגון הנכים.
תחום התרבותי והחינוכי: הפלורליזם בא לידי ביטוי באגודות של שוחרי מוזיקה, חובבי תאטרון, אקו"ם, כמו כן בא לידי ביטוי בטלוייזיה ובכבלים (ערוצים יעודיים). בתום החינוכי מבוטא על ידי קיומן של רשתות חינוך שונות בנוסף לחינוך הממלכתי.
תחום חוקתי-מוסדי: בא לידי ביטוי בהפרדת רשויות. מכיוון שיש רשויות שונות והעוצמה השלטונית מתחלקת בינהם.
תחום הפוליטי: בא לידי ביטוי בריבוי מפלגות בפרלמנט. בישראל הפלורליזם הפוליטי הוא רב והמערכת סובלת מריבוי המפלגות. כמו כן ריבוי תנועות פוליטיות.
תחום הדתי: בא לידי ביטוי בדתות שונות - לגיטימציה לקיום שלהם - חופש דת, שמירה על מקומות קדושים לכל הדתות.

חשיבות הפלורליזם בדמוקרטיה:

1. הפלורליזם מאפשר תחרות חופשית בין קבוצות שונות.
2. עקרון זה מאפשר השתתפות אזרחים בחיים הפוליטיים.
3. מאפשר את פיזור הכח בחברה על ידי יצירת איזון בין רשויות שלטון שונות, כך ניתן לרסן את השלטון.
4. מעודד סבלנות לשונות בין האנשים ומביא לפתיחות והקשבה בין הזרמים השונים.

עקרון הכרעת הרוב בדמוקרטיה קובע כי ההחלטות שיתקבלו לא יפגעו בזכויות המיעוט לעצב את חייו ואת השקפת עולמו כרצונו. הרוב חייב לאפשר למיעוט להאמין ולפעול על פי השקפתו ועל פי האינטרסים שלו.

חובת הציות של המיעוט לחוק, שהתקבל בהכרעת הרוב, קיימת כל עוד הרוב שומר על כללי המשחק הדמוקרטי, כללים המחייבים את הרוב שלא לנצל את כוחו כדי לשלול מהמיעוט את הסיכוי להפוך לרוב וכן שלא לנצל את כוחו כדי לדכא את זכויותיו הבסיסיות. כאשר מתכחש הרוב לחובה זו ומפר אותה - מבטל את הבחירות הדמוקרטיות, את חופש ההתארגנות, את חופש הביטוי ואת חופש ההפגנה - ועל ידי כך מונע מהמיעוט אפשרות לשכנע את הציבור לעבור לצדו - כאשר הרוב נוקט פעולות ברוח זו, הרי שהוא פועל בעריצות הרוב ואז פוקעת חובת המיעוט לציית לחוק.

רוב רגיל: קבלת הכרעה במספר הקולות הרב ביותר של האנשים שהשתתפו בהכרעה.
רוב מוחלט: קבלת הכרעה ביותר מ-50% מכלל קולות המצביעים או הבוחרים.

חשיבות עקרון הכרעת הרוב:

1. זהו האמצעי הקרוב ביותר לשלטון העם.
2. מביא לפתרון סכסוכים בדרכי שלום ומונע אלימות - יציבות למשטר.
3. ללא עקרון הכרעת הרוב עלולה להיווצר דקטטורה או אנרכיה.
4. הרוב צודק - כנראה שיש הגיון בהחלטת הרוב.

1. עריצות הרוב- הרוב עלול לדכא את המיעוט, לשלול את זכויותיו ואת חירויותיו הבסיסיות בכדי להנציח את שליטתו (אין פלורליזם, אין סבלנות)
2. סכנה שהרוב יבטל את הדמוקרטיה. לדוגמה: גרמניה הנאצית.
3. סכנה שהרוב אינו צודק.

מה קשור?

מהם חוקי יסוד?  מהי הרשות השופטת במדינת ישראל?  מהו עקרון זכויות האדם והאזרח?  מהו עקרון הגבלת השלטון וריסונו?

 

 הוסף הערה חדשה    שנה את ההגדרות בנוגע להערות