מהי מחלת האיידס?

לא חלפו אלא רק חודשים ורופאים שונים מניו יורק דיווחו על כעשרים גברים צעירים אחרים, בעלי תופעות דומות לאלו שנמצאו אצל הצעירים מלוס אנג'לס. ההבדל היה שאצל החולים מניו יורק התגלתה גם מחלת סרטן עור נדירה , שבאה לידי ביטוי בכתמים סגולים על העור. גם בניו יורק היו כל החולים הומוסקסואלים. באותה תקופה קראו למחלה זו "מחלת ההומוסקסואלים", אך עד מהרה התברר כי המחלה פוגעת גם במגזרים אחרים של האוכולוסיה. בשנת 1982, הגיעו דיווחים מאפריקה ומאירופה שהצביעו על מגיפה כלל עולמית; ובין השנים 1982 ל-1985 התגלה הנגיף הגורם למחלה.

נגיף זה גורם למחלה קשה שנקראת איידס. פירושו של השם באנגלית הוא תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (AIDS - Acquired Immune Deficency Syndrome). כלומר, אוסף הסימנים הגורמים לכשלונה של מערכת החיסון. אין זו מחלה העוברת בתורשה מההורים לילדיהם, אלא גורם המחלה הוא נגיף החודר לגוף. נגיף זה, הגורם למחלה באדם נקרא HIV (Human Immunodeficiency Virus) ופירושו: הנגיף שגורם לכשל חיסוני באדם. מקורה של מחלת האיידס הוא ממרכז אפריקה, והנגיף הוא ככל הנראה מוטציה של נגיף שהיה תוקף את הקוף הירוק.

פעולת הנגיף: בבדיקות דם של חולי איידס התברר כי יש ירידה במספרם של לימפוציטים T עוזרים, שהם התאים שמפעילים את ה"זרועות" של מערכת החיסון. על פני הקרום החיצוני של תאי הלימפוציטים נמצאת מולקולה מיוחדת, הנקראת 4-CD והיא משמשת כקולטן לנגיף האיידס. כאשר נגיף האיידס חודר למערכת הדם הוא מזהה את הקולטן הזה ונקשר אליו. לאחר ההתקשרות חודר הנגיף אל תאי הלימפוציטים ואז החומר הגנטי של הנגיף חודר אל תוך הציטופלסמה של לימפוציט T עוזר וזהו השלב הראשון בהדבקות.

בשלב הבא, החומר הגנטי של הנגיף חודר אל תוך גרעין תא לימפוציט T עוזר והופך לחלק ממנו. כעת הלימפוציט משמש לנגיף מסתור מפני תאים אחרים של מערכת החיסון הנעים במערכת הדם והלימפה בחיפוש אחר פולשים זרים. הנגיף יכול לשהות בגרעין התא זמן רב אפילו כמה שנים. לאחר זמן, ובגלל גירויים שונים (שאינם ידועים לגמרי עדיין) מתחילים נגיפי האיידס להתרבות בתוך התא. חלקיקי הנגיף, שעדיין אין להם מעטפת חיצונית, נודדים אל ממברנת התא ויוצאים ממנו אל מערכת הדם. שם הם נודדים ומתקיפים לימפוציטים T עוזרים אחרים. התא שבתוכו התרבו הנגיפים וממנו יצאו נהרס.

הריסת לימפוציטים T עוזרים והירידה המשמעותית במספרם גורמים לשיבוש פעולתה של מערכת החיסון. כעת משתנה היחס בין לימפוציטים T עוזרים ובין לימפוציטים T מדכאים, ולכן כל פעולה של מערכת החיסון, אפילו ברמה הנמוכה, מדוכאת על ידיד התאים המדכאים שלא נפגעו.

שלבי המחלה:
השלב הראשון של המחלה הוא שלב הנשאות. בשלב זה הנגיף חודר לגוף, אך האנשים מרגישים טוב ואין כל סימן להדבקה. כ- 3 עד 6 שבועות לאחר ההדבקה במחצית החולים מופיע שלב חריף הדומה לשפעת, המלווה בכאבי ראש, חום, כאב גרון, כאב שרירים, חוסר תאבון, בחילה והקאה, הגדלת בלוטות לימפה ופריחה. שלב זה נמשך בין שבוע לשבועיים. הנגיף בשלב זה מתמקם בלימפוציטים T עוזרים, ושם הוא יכול להשאר זמן רב. הנגיף מגיע אל נוזלי הגוף השונים, כמו הדם, זרע והפרשות של דרכי המין. שלב זה יכול להמשך מספר שנים. אנשים אלו, שנושאים בגופם את נגיף האיידס, אך לא מראים סימני מחלה, עלולים להדביק אנשים אחרים. למעשה, רוב נשאי הנגיף אינם יודעים כלל שנדבקו.

בשלב השני, נגיף האיידס מתחיל לפגוע במערכת החיסון. הפגיעה מתבטאת בבלוטות לימפה מוגדלות באזור הצוואר, מתחת לבית השחי ובמפשעה. יש חולים שמאבדים ממשקל גופם. בהמשך מופיעה פטרת אופיינית בלוע, החולה סובל משלשלול ומשיעול או מתופעות כגון עייפות, חום, ירידה דרסטית במשקל, הפרעות התנהגותיות ואיבוד זכרון.

בשלב השלישי מערכת החיסון מתמוטטת ומחלת האיידס מגיעה לשיאה. בהעדר כל מנגנון הגנה מתפשטים בגוף גורמי זיהום שונים, ובסופו של דבר הם גורמים למותו של החולה, לרוב בתוך ארבע שנים מהופעת הסימנים הראשונים. הזיהומים התוקפים את החולה נקראים "זיהומים מזדמנים" מפני שזיהומים אלו אינם מופיעים באדם עם מערכת חיסון תקינה והם תוקפים את חולה האיידס. בנוסף להופעת הזיהומים, בחולי האידס קיימת פגיעה במערכת העצבים הנובעת מזיהומים, מגידולים במוח ומהרס ישיר של תאי מוח על ידי וירוס האיידס. הסימפטומים לכך כוללים שינויי אישיות, ירידה ביכולת השכלית הכללית, הליכה לא יציבה והתכווצויות.

קצב התפתחות המחלה הוא שונה מאדם לאדם. למרות זאת, החוקרים גילו כי ישנם גורמים אשר נוכחותם מסייעת לעבור משלב הנשאות לשלב המחלה בשיאה. גורמים אלו כוללים שימוש בסמים, שימוש בתרופות מסויימות או תזונה לקויה.

דרכי התפשטות המחלה:
עד היום לא נמצאה תרופה למחלת האיידס ואין כל חיסון נגדה. לכן חושב להדגיש כי מרגע חדירת הנגיף לגוף אין כל דרך חזרה. הנגיף נשאר בתוך מערכת הלימפה ובמערכת הדם ולא נעלם, גם אם במשך תקופה מסויימת הוא נמצא במצב רדום.

נגיף האיידס אינו עובר במגע אקראי. אין הוא עובר בלחיצת יד או בחיבוק. המצאות באותו חדר עם חולה, ישיבה על אותה אסלה או שתייה ואכילה מאותם כלים של החולה, אינם יכולים להעביר את הנגיף. הנגיף עובר רק באמצעות נוזלי הגוף, כמו דם, זרע, הפרשות דרכי המין וחלב אם. יש כמה דרכים להידבק: במגע מיני לא זהיר (כלומר ללא שימוש בקונדום, למשל), הזרקות במחטים שלא חוטאו, לאחר שהיו בשימוש של נשאי הנגיף, עירוי דם ותוצריו המודבקים בנגיף, העברת הנגיף מאם נושאת נגיף לוולד, בזמן הריון, בשעת הלידה או בזמן ההנקה.

יתושים או חרקים מוצצי דם אחרים אינם יכולים להפיץ את המחלה, שכן כמות הדם שעל חלקי הפה של החרק היא קטנה מאוד, וכדי להעביר כמות דם שעלולה לגרום מחלה צריך שהאדם יייעקץ כ-50 אלף עקיצות בו זמנית. כמו כן, נמצא שהנגיף מתפרק במעי היתושה.

נגיף האידס רגיש מאוד לשינויים בסביבתו: מחוץ לגוף האדם, הנגיף אינו יכול להתקיים יותר מכמה שעות. שינוי טמפרטורה או נוכחות של חומרים רעילים גורמים למותו. באמצעות הרתחה, שימוש באקונומיקה, חיטוי באלכוהול או בכל חומר חיטוי אחר, ניתן להשמיד את הנגיף בקלות.

למרות שקבוצות רבות של מדענים בכל רחבי העולם עובדות ללא הרף למציאת תרופה או חיסון מפני המחלה עדיין לא נמצא תכשיר יעיל. אפשר יהיה לבלום את המחלה על ידי אימוץ כללי ההתנהגות המומלצים: המנעות מקיום יחסי מין מזדמנים, שימוש בקונדום כאמצעי מניעה, והמנעות מוחלטת משימוש במחטים ובמזרקים משומשים.

מה קשור?

מהי מערכת הדם?  מהי מערכת החיסון?

 

 הוסף הערה חדשה    שנה את ההגדרות בנוגע להערות