מהי מערכת העיכול?

מערכת העיכול בנויה מצינור עיכול, המתחיל בפה ונגמר בפי הטבעת, ומבלוטות הפרשה, המפרישות מיצי עיכול לתוך חלל הצינור. חלקי הצינור הם: הפה, הלוע, הושט, הקיבה, המעי הדק, המעי הגס, החלחולת ופי הטבעת. בלוטות ההפרשה הן הלוטות הרוק, הלבלב והכבד, שלשניים האחרונים יש תפקידים נוספים בגוף, מלבד במערכת העיכול.
תפקידי מערכת העיכול הם לפרק ולספוג את המזון לתוך מערכת הדם. הפירוק מתבצע בצורה מכנית על ידי גריסה, ובצורה כימית על ידי אנזימי עיכול. רק לאחר תהליך הפריקה הכימי מתבצע תהליך ספיגת המזון לכלי הדם.

הפה: לפה תפקיד חשוב בדיבור בנוסף לתפקידו במערכת העיכול. בפה מתבצע תהליך של פירוק מכני של המזון. שריר הלעיסה, השיניים והלשון משתתפים בתהליך הלעיסה שבו המזון מרוסק ומעורבב עם הרוק ליצירת עיסת מזון לעוס הנקראת Bolus.

בלוטות הרוק: ברירית המצפה את חלל הפה פזורות בלוטות רוק מיקרוסקופיות רבות. לרוק מספר תפקידים במערכת העיכול: הרטבת המזון, הגנת השיניים וניקויין, פגיעה בחיידקים על ידי מרכיבים של מערכת החיסון הנמצאים ברוק, ופירוק עמילן לגלוקוז על ידי אנזים המופרש ברוק.

הלשון: הלשון בנויה מששה שרירים שונים ומצופה ברירית מיוחדת. הלשון עוזרת בלעיסה ובבליעה, מנקה את השיניים, מכילה את חוש הטעם ובעלת תפקיד בהפקת קולות. אברוני הטעם הם חלק ממערכת העצבים ומהם יוצאים סיבי עצב למרכז הטעם במוח. סדר אנזימי הטעם מקדמת הלשון לבסיסה הם: מתוק, מלוח, חמוץ ומר. חריף איננו טעם אלא צריבה של תאים ברירית הפה.

השיניים: בכל חצי לסת ישנן שמונה שיניים ובכל הפה 32 שיניים בסך הכל. בפה ישנן שתי שיניים חותכות, ניב אחד וחמש שיניים טוחנות. השן התוחנת האחרונה נקראת שן בינה. השן בנויה מאזור הנקרא כותרת, הנמצא מעל החיניכיים ומשורש הנמצא בתוך החניכיים. הכותרת מצופה ברקמה הקשה בגוף הנקראת אמיל. רקמת חיבור זו עמידה ביותר והיא מגינה על שאר שכבות השן מפני חיידקים הנמצאים בחלל הפה. רקמת האמיל עמידה בחום של 2000 מעלות וזו הרקמה היחידה הנותרת מגוף הנשרף בטמפרטורה גבוהה. מתחת לאמיל נמצאת רקמה הבונה את כותרת ושורש השן. עמוק בתוך שורש השן נמצא מוח השן, שהוא רקמה המכילה כלי דם ועצבים.

הלוע: משמש למעבר של מזון מחלל הפה לצינור הושט וכן למעבר אויר מחללי האף ומחלל הפה אל קנה הנשימה. מעבר המזון לושט מתבצע בעזרת רפלקס הבליעה. רפלקס זה נשלט על ידי גזע המוח היוצר תיאום בין שרירים בלוע ובגרון בתהליך הבליעה.

הושט: הוא צינור בעל דופן שרירי באורך של כ-25 ס"מ, המתחיל בחלק העליון של הלוע, עובר בצמוד לדופן האחורי של קנה הנשימה ובהמשך בצמוד לחלקו האחורי של הלב, חודר דרך הסרעפת ונכנס לתוך חלל הבטן, שם הוא מתחבר לקיבה. המזון עובר בושט בעזרת גל של התכווצויות המתקדם בשריר דופן הוושט. מזון מוצק ונוזלים עוברים בושט בצורה אקטיבית ולא בעזרת כח הכובד, לכן ניתן לשתות מים בעמידה על הראש.

הקיבה: הקיבה היא שק שרירי בנפח של שני ליטרים. הקיבה נמצאת בחלק הקדמי השמאלי העליון של חלל הבטן ורוב חלקה הקדמי של הקיבה מכוסה על ידי צלעות. לקיבה פתח עליון שדרכו עובר המזון מהושט לקיבה ופתח תחתון הנקרא שוער הקיבה (Pylorus), דרכו יוצא המזון מן הקיבה. תפקידי הקיבה הם שחרור מבוקר של המזון להמשך צינור העיכול (מזון המכיל שומן שוהה בקיבה זמן ממושך יותר יחסית - כ-10 שעות - לעומת מזון המכיל חלבון השוהה כ-4 שעות, מזון המכיל פחמימות שוהה בקיבה כשעתיים ומים שוהים בקיבה כרבע שעה); תפקיד נוסף של הקיבה הוא פירוק מכאני של המזון. הקיבה היא שק שרירי הלש את המזון ומערבב אותו עם מיצי הקיבה. החומצה שבקיבה מפוררת את המזון והופכת אותו לעיסה דלילה. הקיבה גם מבצעת פירוק כימי של המזון - אנזים במיץ הקיבה מפרק חלק מהחלבונים לחומצות אמיניות. פירוק זה עוזר לפרק גושי בשר, למשל. הקיבה גם סופגת מים, מלחים ואלכוהול ומגינה מפני כניסת חיידקים. החומציות הרבה שבקיבה, בנגרמת עקב הפרשת חומצה מבלוטות הקיבה, הורגת חיידקים הנכנסים לקיבה, אם כי ישנם חיידקים העמידים לחומצות הקיבה.

המעי הדק: המעי הדק הוא צינור באורך 5 מטרים ובו מתבצע עיקר תהליך הפירוק הכימי של המזון וספיגתו בדם. זהו החלק החשוב ביותר שמערכת העיכול ולכן לא ניתן לחיות ללא מעי דק (אלא אם מוזנים דרך וריד). כמעט כל החלבונים השומנים והפחמימות הנכנסים למעי הדק עוברים פירוק כימי ונספגים בזרם הדם. חומרים שאינם מתפרקים פירוק כימי במעי הדק, כמו למשל התאית, אינם נספגים בדם והם עוברים למעי הגס. במעי הדק החלבונים מתפרקים לחומצות אמינו; השומנים - לחומצות שומן וגליצרול; והפחמימות - לחד סוכרים.

המעי הגס: המעי הגס הוא חלקו הסופי של צינור העיכול ותפקידו העיקרי הוא ספיגת מים ומלחים ויצירת צואה. בתוך האגן, נמצאת החלחולת (Rectum) המשמש מאגר לצואה, ובהמשכה פי הטבעת. לתחילתו של המעי הגס נכנס תוכן מהמעי הדק המכיל בעיקר מים, מלחים, תאית ומעט אבות מזון שלא נספגו במעי הדק. ככל שתוכן זה מתקדם במעי הגס, נספגים המים והמלחים והתוכן הופך ליותר מוצק. לקראת סוף המעי הגס מוצרת הצואה הנאגרת בחלחולת. הצואה מורכבת מ-75% מים ומ-25% חומר מוצק.

הכבד: הכבד הינו איבר חשוב ביותר המבצע תפקידים רבים. תפקידו במערכת העיכול הוא ייצור מיצי מרה המופרשים דרך צינורות המרה לתריסריון, שהוא חלק מהמעי הדק. מיץ המרה מכיל חומר בסיסי הדרוש לשם סתירת החומציות של המזון המגיע מהקיבה, מכיוון שאנזימי העיכול אינם מסוגלים לפרק מזון חומצי. מלחי המרה הם חומרים הדומים בהרכבם הכימי לסבון והם עוזרים בתהליך פירוק השומן. דרך מיצי המרה מפריש הכבד רעלים, כגון תרופות, החוצה מהגוף.

הלבלב: הלבלב הוא אבר מוארך הנמצא בחלק האחורי של חלל הבטן מאחורי הקיבה. הלבלב מפריש לתריסריון כ-2 ליטרים של מיץ עיכול ביממה. מיץ זה מכיל חומר בסיס ואנזימי עיכול שונים. כשהמזון מגיע לתרסריון הלבלב וכיס המרה מפרישים אליו מיצי עיכול.

מה קשור?

מהן הפרעות אכילה?
מהי תזונה נכונה?
מהם ויטמינים?
מהי קלוריה?
כמה קלוריות יש ב...?
מהי מערכת הדם?
מהי מערכת החיסון?
מהי מערכת הנשימה?

לא נמצאו הערות.