מה הייתה המהפכה הרוסית?

הזרם המתון התנגד למהפיכות אלימות והאמין בתפיסת השלטון על ידי דמוקרטיה, שכנוע והשתתפות בבחירות. זרם זה רצה בתיקון הדרגתי של התנאים של הפועלים, העלאת שכר והלאמה חלקית של המשק. המטרה היא ליצור מדינת רווחה עח פי עקרונות הסוציאליזם.

הזרם המרקסיסטי-קומוניסטי היה תורתם של קארל מרקס ואנגלס. תורה זו נוסחה 50 שנה לפני המהפכה הקומוניסטית והודפסה במניפסט הקומוניסטי בשנת 1847. על פי הרעיון המרקסיסטי, האנושות נמצאת תמיד במצב של מלחמת מעמדות. המעמד המדכא הוא המנצל, בעל אמצעי היצור; והמעמד המדוכא שהם המנוצלים, הפועלים. כאשר מגיעה השעה פורצת מהפכה. המאבק הוא מאבק אלים שבו גוברים המדוכאים על המדכאים. על פי תורה זו מהפיכה קומוניסטית תתרחש במדינה מודרנית קפיטליסטית. לאחר המהפכה בין הפועלים לקפיטליסטים תיווצר חברה חדשה, עולם שיוויוני ללא מעמדות. גישה זו גרסה כי יש לקיים את המהפכה באלימות ולא לשתף את הזרם המתון. בעקבות המהפכה ישתנה הסדר החברתי, והפירמידה החברתית תתהפך. הפועלים יתפסו את השלטון ואת אמצעי היצור שנמצאים בידי הקפיטליסטים ואז תקום דיקטטורה של הפועלים שתכשיר את הקרקע לחברה סוציאלית שיוויונית ללא רכוש פרטי, ללא מעמדות, ללא רווח כספי ובסופו של דבר ללא מדינות - עולם ללא תחרות, קנאה וניכור. כל אחד יתן כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו.

לניניזם-מרקסיזם:
לנין לקח את האידיולוגיה המרקסיסטית וניסה להתאים אותה לתנאים ברוסיה. ולדימיר לנין היה מהפכן רוסי שהאמין בתורה המרקסיסטית, אך ידע שמעמד הפועלים ברוסיה חלש מאוד (כי על רוסיה כמעט ולא עברה המהפכה התעשייתית). לנין גרס שיש להקים מפלגה קטנה וממושמעת של מהפכנים מקצועיים שיקדישו את חייהם לנושא המהפכה. הוא טען כי יש לבצע ברוסיה מהפכה מיד ואין לחכות עד שתהפוך המדינה למדינה קפיטליסטית. לנין כאמור טען כי אין לחכות לצמיחתו של מעמד פועלים נרחב ויש לחולל מהפכה אשר תדיח את המעמד השליט, שהיה באותה תקופה הצאר והאצילים. המהפכה הסוציאליסטית תהיה בכפייה. המהפכנים יתפסו את השלטון ותהיה דקטטורה של הפועלים.

לנין היה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ברוסיה. במפלגה זו נתגלו חילוקי דיעות בשאלה איך לבצע את המהפכה. בשנת 1903, התפלגה המהפכה לשתי סיעות: הבולשביקים (אדומים) והמנשוויקים (לבנים). הבולשביקים, בהנהגת לנין, הייתה מפלגה קיצונית אשר דרשה מהפכה מיידית. הם רצו את שיתוף האיכרים במהפכה יחד עם הפועלים. (באותה תקופה, רוסיה הייתה מדינה חקלאית והיו בה יותר איכרים מפועלים). לעומתם המנשוויקים טענו כי כל עוד רוסיה היא מדינה חקלאית שאין בה מעמד פועלים נרחב, איננה בשלה למהפכה קומוניסטית.

רוסיה ערב המהפכה: רוסיה לפני המהפכה הייתה אימפריה עניה ומתפוררת. היא הייתה אימפריה חקלאית שהמהפכה התעשייתית כמעט ולא הגיעה אליה. היו בה יותר מ-170 מיליון תושבים, שמתוכם רק 15% ישבו בערים והשאר ישבו בכפרים. אוכלוסיה זו התחלקה למעמדות.

בראש הפירמידה החברתית יש הצאר, שהוא היה ראש המשטר המלוכני. הצאר שלט שלטון אבסולוטי והיה לו צבא גדול, אך מיושן. קציני הצבא היו מקרב האצולה והבורגנות הגבוהה. החיילים הפשוטים היו מקרב האיכרים, פשוטי העם. החיילים הפשוטים שרתו תקופה ארוכה בתנאים מחפירים וסבלו מיחס משפיל מצד המפקדים שהשתייכו לאצולה.

לאחר הצאר ישבו האצילים, שהיו בעלי הקרקעות ובעלי שטחים רבים. אחריהם היו הבורגנים. שכבת הבורגנות הלכה וגדלה. הבורגנים היו עשירים מאוד ובעלי המפעלים. לצד שכבת הבורגנים צמח גם מעמד של פועלים, ובתחתית הסולם החברתי היו האיכרים הצמיתים. אוכלוסיה זו הייתה רוב המדינה והיא התרכזה בכפרים ועבדה את אדמת האצילים. האיכרים חיו בעוני ובצפיפות.

מהפיכות 1917:
בשנה זו התחוללו ברוסיה שתי מהפיכות. המהפכה הראשונה הייתה מהפכת פברואר, שבה נפל הצאר והוקמה הממשלה הזמנית; ומהפכת אוקטובר, שבה עלו הבולשביקים לשלטון.

בין השנים 1915 - 1917, השתתפה רוסיה במלחמת העולם הראשונה. היא איבדה שטחים רבים והצבא הרוסי נסוג מובס. חיי הכלכלה שותקו, התחבורה שובשה ומהומות ומרידות פרצו ברחבי הקיסרות המתפוררת. התושבים רצו שביתת נשק ולהפסיק את המלחמה. אין כל ספק שמלחמת העולם הראשונה הייתה לאחת הסיבות העיקריות להתרחשויות המהפכניות ב-1917.

מהפיכת פברואר: הצבא הרוסי שנלחם במלחמת העולם ספג מפלות קשות בשדה הקרב. לאחר שנתיים של לחימה, איבדה רוסיה שטחים נרחבים, יחידות שלמות ערקו והתפזרו, ואובדן מיליוני חיילים שנהרגו ונפצעו פגע ביכולת הלחימה. שובם של מאות חיילים עריקים שברחו מהצבא הביתה סייעה להפיץ את השמועה על זוועות המלחמה, ולהוריד את המורל לשפל בעם הרוסי. שיבוש דרכי התחבורה גרם לרעב וסבל לאוכלוסיות שלמות. מהומות על רקע מחסור חמור במזון פרצו בכל רחבי המדינה, ומכל עבר נשמעה התביעה שעל הצאר לותר על כסאו. הראשונים שתססו היו פועלי פטרוגרד, שיצאו לרחובות בסוף פברואר 1917 והשמיעו את הסיסמה "לחם". עיר הבירה הייתה שרויה באנארכיה. אל הפועלים השובתים הצטרפו חיילים מתמרדים שהשתלטו על מחסני הנשק וכוננו את הסובייט (מועצה) הפטרוגרדי של נציגי הפועלים והחיילים. הצאר ניקולאי ה-2 שנעצר, ויתר על כסאו לטובת אחיו, שגם הוא התפטר לאחר יום. כך הגיע לקיצו שלטון היחיד של שושלת המלוכה הרוסית. אירועי פברואר שמיגרו את משטר הצאר היו התקוממות עממית נרחבת של פועלים וחיילים, ולא מהלך מתוכנן של תפיסת שלטון על ידי גוף אופוזיציוני מוגדר.

בעקבות התפטרות הצאר עבר השלטון לממשלה זמנית, שבראשה עמד הנסיך לבוב. הממשלה זמנית רצתה לערוך בחירות, לבטל את האפליה הדתית, לתת שיוויון ובעצם ליצור דמוקרטיה ברוסיה, אך האנדרלמוסיה נמשכה. קרקעות של בעלי האחוזות נתפסו על ידי מיליוני איכרים שחילקו אותן בינהם ואלפי חיילים ערקו מן הצבא. השלטון בפועל עבר לידי מועצות שנקראו "סובייטים", שצצו באופן ספוטני בכל קצות המדינה. הסובייטים, שיצגו את פשוטי העם - האיכרים, הפועלים והחיילים, דרשו בשם העם כולו את הפסקת המלחמה, חלוקה מחדש של הקרקעות והלאמת התעשייה. מנגד עמדו הצאר ותומכיו שרצו לחזור לשלטון.

מהפיכת אוקטובר: לנין מנהיג הבולשביקים הגיע לרוסיה בראשית אפריל 1917. עד אז שהה לנין בגלות בשוויץ. הגרמנים שהיו מעוניינים להחיש את פרישת רוסיה מהמלחמה, אפשרו ללנין להגיע לרוסיה דרך גרמניה. כשהגיע לנין לפטרוגרד, פירסם את "תזות אפריל", מצעו האידיולוגי והמעשי של לנין: הפסקת המלחמה, חלוקת אדמות לאיכרים, העברת הבעלות על המפעלים לידי הפועלים, מסירת השלטון לידי הסובייטים (המועצות) וחיסול המשטרה והצבא של הצאר. הסיסמה שהשמיע לנין עם שובו הייתה "השלטון למועצות, אדמה לאיכרים, לחם לנצרכים ושלום לכל".

לנין רצה להפיל את הממשלה הזמנית כדי שהסובייטים ישתלטו באופן רשמי. לנין רצה להשתלט גם על הסובייטים שהיו ברובם בידי המונשוויקים. ב-25 באוקטובר, יצאה קבוצה מאורגנת של בולשביקים, בעלת משמעת חזקה ומנהיגות, ובעזרת גדודי צבא ופועלים נאמנים השתלטו בשעות הבוקר על מרכזי השלטון, תחנות רכבת, דואר, בנייני ממשלה, ארמון החורף ועל העיר פטרוגרד כולה, וכל זאת ללא שפיכת דמים.

בימים הבאים, השתלטו הבולשביקים גם על ערים אחרות במדינה ועל הסובייטים שבהן. ברוב המקומות הם כלל לא נתקלו בהתנגדות רבה. השלטון במדינה עבר לידי הבולשביקים והוקמה הממשלה החדשה, שהורכבה מבולשביקים בלבד - "הממשלה הסובייטית הבולשביקית", שלנין עמד בראשה.

לראשונה בהיסטוריה עלתה מפלגה קומוניסטית לשלטון והיה מיעוט קומוניסטי בולשביקי שכפה את רצונו על חלק גדול של רוסיה שטרם הסכים להיות כפוף למשטר הקומוניסטי. כך כמעט ללא התנגדות וללא אלימות תפסו הבולשביקים את השלטון, אך מיד לאחר המהפכה פרצה ברוסיה מלחמת אזרחים אלימה ועקובה מדם.

מלחמת האזרחים ברוסיה:
פעולותיהם הראשונות של הבולשביקים נועדו ליישם את הסיסמאות שהושמעו לפני עלייתם לשלטון, ובראש ובראשונה ההבטחות לשלום מיידי ולחלוקת אדמות לאיכרים. שני הצווים הראשונים שפירסמה הממשלה היו "צו השלום" ו"צו הקרקעות" והם פורסמו מייד למחרת המהפכה.

עניין השלום נידון בברסט-ליטובסק, שם גם נחתם במרץ 1918 הסכם שלום שעלה לרוסיה השטחים רבים. "צו הקרקעות" דיבר על ביטול זכותם של בעלי האחוזות על האדמות והעניק זכות שימוש בקרקע לכל האזרחים. תוך זמן לא רב התברר לבולשביקים כי תפיסת השלטון הייתה רק צעד ראשון וכי עד להתבוססות המשטר עדיין נכונו קשיים רבים. "צו השלום" הקים להם אויבים מבחוץ, ואילו "צו הקרקעות" הקים להם אויבים מבית.

מלחמת האזרחים הייתה בעיקרה מלחמתם של מתנגדי המשטר מבית. אלה היו לרוב נאמני המשטר הקודם, שייצגו את האינטרסים של בעלי האחוזות והמפעלים שאיבדו את רכושם וראו לנגד עיניהם את החזרת השלטון שהודח - שלטון הצאר ומשפחתו, שנעצרו בימי הממשלה הזמנית ונרצחו על ידי הבולשוויקים באמצע שנת 1918. בהדרגה התברר כי מתנגדים אלו ("הלבנים") טיפחו שאיפות משלהם. ברחבי המדינה קמו קצינים בכירים של צבא הצאר, ארגנו כוחות ויצאו למלחמה.

סיכויי המשטר הבולשביקי נראו קלושים נוכח ההסתערות מכל עבר, שנתמכה על ידי כוחות צבא חיצוניים. אך "הצבא האדום", שהוקם בתחילת 1918 בהנהגתו של טרוצקי, שר הצבא, הצליח להדוף את ההתקפות. הצלחותיהם של הבולשביקים נשענו כל כשרונותיו הצבאיים של טרוצקי, על המשמעת הנוקשה שהנהיג ועל מסירות החיילים, בעוד שאויבי המשטר סבלו מן הפיצול שבקרבם. כמו כן, האיכרים תמכו בבולשביקים, שכן הם ידעו כי ה"אדומים" יתנו קרקעות לאיכרים ואילו ה"לבנים" יקחו אותן מהם. טרוצקי ניצל כהלכה את חוסר האחדות במחנה יריביו והיכה אותם בזה אחר זה.

האויבים מבחוץ של המשטר הבולשביקי היו מדינות "ההסכמה", אשר ראו בפרישת רוסיה מן המלחמה מעשה בגידה. צעד זה הכביד עליהם משום שהוא אפשר לגרמנים לרכז את כוחותיה בחזית אחת במקום שתיים. בסופו של דבר, לאחר שבע שנים מתישות של לחימה, יצאה רוסיה ממעגלי הלחמה. הגיעה "הפסקת הנשימה" שאודותיה דיבר לנין, ותשומת הלב הופנתה אל ביסוס הכלכלה והמשטר.

השלטון הקומוניסטי:
המהפכה שפרצה ברוסיה בשנת 1917 הביאה להפלתו של משטרו של הצאר, משטר המלוכה הישן, ולמלחמת אזרחים שהסתיימה, כאמור, בנצחונם של "האדומים", שהיו אותם גורמים שרצו בהצלחתה של המהפכה הסוציאליסטית ובחברה חדשה ושיוויונית. המפלגה הבולשביקית, ששינתה את שמה ב-1918 למפלגה הקומוניסטית, הקימה "דקטטורה של מעמד הפועלים" ושלטה במדינת ענק שכלל את רוסיה וחבלי ארץ נוספים באירופה ובאסיה, שלטון שנמשך עד שנת 1991. בשנת 1922, קיבלה מדינה זו את השם "ברית המועצות".

השלטון בברית המועצות התרכז בידי קבוצה קטנה של מנהיגי המפלגה - לנין, טרוצקי וסטלין ועוד אנשים חדורי תחושה של שליחות ואמונה בצדקת דרכם. הם היו נחושים להגשים את רעיונותיהם בכל מחיר, ובניגוד לסוציאליסטים במערב אירופה ובמרכזה, לא היו מוכנים לדרך של פשרה. הכח וההשפעה המרכזית היו בידי גופי המפלגה, שמשנת 1920, הפכה להיות המפלגה החוקית היחידה במדינה, לאחר חיסול האופוזיציה.

חברי המפלגה הקומוניסטית והציבור כולו היו חייבים לציית למנהיגי המפלגה. כל סטייה מהדרך שקבעה ההנהגה נחשבה להתנגדות למשטר, ואפילו לבגידה ממש. על הטיפול במתנגדי המשטר הופקדו המשטרה החשאית, מערכות המשפט ובתי הכלא, ומחנות הכפייה בסיביר הקפואה.

רוסיה עברה משלטון יחיד עריץ של מלך כל יכול (הצאר), לשלטון יחיד עריץ של מנהיג המפלגה הקומוניסטית. יסודות הדיקטטורה והטרור הונחו עוד בימיו של לנין, אך בימי סטלין, שעלה לשלטון לאחר מותו של לנין, הפכו למשטר אימים של ממש.

האידיולוגיה הקומוניסטית דגלה בעקרון של יצוא המהפכה לארצות נוספות. רעיון זבה עורר חשש במדינות רבות, שהסוציאליסטים והקומוניסטים שפעלו בהם אהדו מאוד את המהפכה ברוסיה. היו מדינות שהוציאו את המפלגה הקומוניסטית המקומית אל מחוץ לחוק, ורוב המעצמות ניתקו את יחסיהן עם ברית המועצות. המדינה החדשה מצאה את עצמה מבודדת בזירה הבינלאומית. היא לא השתתפה בקביעת חוזי השלום שלאחר מלחמת העולם, ואף לא נכנסה לחבר הלאומים עד אמצע שנות ה-20.

לאחר מותו של לנין, מנהיג המהפכה הבולשביקית, ב-1924, החל מאבק על השלטון בין טרוצקי, מנהיג נערץ ומי שהקים את הצבא האדום, וסטלין, איש המנגנון המפלגתי. סטלין השכיל להבין כי במשטר כזה מי ששולט במפלגה שולט במערכת כולה, והוא ביסס את כוחו במפלגה באמצעות מינויים והדחות בתוך המפלגה, עד שלבסוף בשנת 1927, הצליח סטלין לסלק את טרוצקי מן המפלגה והפך לשליט יחיד בברית המועצות.

בהנהגתו של סטלין, הפכה ברית המועצות ממדינת איכרים מפגרת למעצמה תעשייתית מודרנית. סטלין השיג זאת באמצעות טרור. מתנגדי השלטון האמיתיים והמדומים גורשו, הוגלו, נאסרו או הוצאו להורג, פעמים רבות ללא משפט. יותר מחמישה מיליוני משפחות גורשו, עשרות מיליונים נורו למוות או סבלו מהתעללויות ומהחרמות רכוש. סטלין, במסע הטיהורים שלו, חיסל גם את צמרת הצבא, ועם פרוץ מלחמת העולם השניה נותר הצבא הסובייטי ללא מפקדים מנוסים.

בסוף שנות ה-20 הכריז סטלין על "תוכניות חומש" שנועדו להשיג שלושה יעדים: תיעוש מהיר, ביעור הבערות והעלאת רמת ההשכלה של התושבים, ושינוי פני החקלאות על ידי ביטול הרכוש הפרטי בכפר והחרמת אדמות האיכרים. מעשים אלו כונו בשם "קולקטיבציה של החקלאות". יעדיהן של תוכניות החומש הושגו, אך במחיר חייהם של מיליונים רבים, רעב כבד שפרץ בעקבות רדיפת האיכרים ופגיעה קשה ביצור החקלאי, והפיכת מיליוני איכרים בעל כורחם לפועלי תעשייה בשכר נמוך.

המשטר בברית המועצות יצר סביב דמותו של סטלין פולחן אישיות, שתיאר את המנהיג כ"שמש העמים" וייחס לו השגים בכל תחומי החיים. הישגים אלו הקנו לברית המועצות מעריצים רבים בארצות המערב, שלא ידעו דבר על המחיר האנושי הכבד. רק לאחר מותו של סטלין החל תהליך ארוך של גילוי עובדות וטיהור שמות, אך מימדי הרצח ופשעיו של סטלין נגד בני עמו לא יוודעו כנראה לעולם במלאום.

מה קשור?

מהי מלחמת העולם הראשונה?  לקסיקון למונחים היסטורים  מה זה קומוניזם?  מהי המלחמה הקרה?

 

 הוסף הערה חדשה    שנה את ההגדרות בנוגע להערות