מה הייתה המהפכה האמריקנית?

מהגרים רבים אפוא הגיעו אל חופי יבשת אמריקה הצפונית. מהגרים אלה הגיעו מארצות אירופה השונות - גרמניה, אירלנד, ספרד, איטליה, פורטוגל, צרפת ועוד. אך רוב המתיישבים החדשים (כ- 90%) הגיעו מאנגליה. המתיישבים הקימו מושבות, ובכל מושבה ומושבה הקימו מוסדות שלטון מקומיים שניהלו את החיים בה.

המהגרים ניסחו עם בואם "אמנה חברתית", שהיא מעין הצהרה שהגדירה את זכותם להתיישב במקום ואת מאפייני הקהילה שיקימו. האמריקנים רואים במעשה זה ראשיתה של מסורת, שלפיה המתיישבים קובעים בעצמם את חוקיהם, בלא תלות במלך או בפרלמנט האנגליים.

זרם המהגרים מארצות אירופה למושבות אירופה הלך וגדל: בסוף המאה ה-17 מנתה אוכלוסיית המושבות האמריקניות כ-250 אלף תושבים, ולקראת סוף המאה ה-18 - גדלה אוכלוסייתם פי עשרה וכללה כ-2.5 מיליון בני אדם.

תרבותם ובעיקר שפתם של המהגרים מאנגליה נעשתה התרבות השלטת באמריקה. מהגרים שלא היו ממוצא אנגלי קיבלו את השפה האנגלית ואת מערכת החוקים האנגלית. המושבות נוצרה תרבות חדשה, ששילבה תרבות אנגלית ואירופאית, אך גם הושפעה מתנאי המיוחדים של אמריקה הצפונית. כעת המתיישבים החלו לראות את עצמם כאמריקאים.

סכסוך בין אנגליה למתיישבים:
בעוד שאנגליה הייתה טרודה במאבקים פנימיים - מלחמת האזרחים, ובמאבקים חיצוניים - מלחמת שבע השנים, ממשלת אנגליה לא התערבה בנעשה במושבות. זה גרם לחיזוק התרחקותם של התושבים מאנגליה וראייתם את עצמם כאמריקנים ולא כאנגלים. למרות שבכל מושבה מינה מלך אנגליה מושל, ואיתו פקידים אנגליים, בכל מושבה גם תושביה השתתפו בשלטון, על ידי בחירת אסיפות מקומיות והחליטו בנושאים כמו מיסוי, צבא ומשפט. הפיקוח הרופף של אנגליה על הנעשה במושבות חיזק את השלטון העצמי של המושבות ותרם לניתוק ממנה.

עם סיום מלחמת מאה השנים בשנת 1763, החלה אנגליה להתערב בנעשה במושבותיה שבאמריקה. אנגליה הייתה זקוקה לסיוע של המושבות לכיסוי חלק מהוצאותיה במלחמה, אך גילתה כי המושבות מתחרות בכלכלתה. יש לציין כי באותה תקופה ראו מדינות אירופה את המושבות שמעבר לים כמקור לחומרי גלם זולים, שנועדו להגדיל את עושרה של מדינת האם. המושבות חויבו לסחור רק עם ארץ האם ונאסר עליהן להתחרות בה. כמו כן הן חויבו לייצא את תוצרתיהן רק באוניות של מדינת האם.

הכלכלה במושבות הדרומיות - וירג'יניה, קרולינה הצפונית והדרומית וג'ורג'יה - התאימו לעקרונות אלה. המושבות סיפקו לאנגליה חומרי גלם, כמו טבק וכותנה, וקיבלו ממנה מוצרים מוגמרים. לעומתן, המושבות הצפוניות לא מילאו אחר עקרונות אלו. הן הקימו לעצמן צי אוניות והתחרו בצי הסוחר של אנגליה. אנגליה כלל לא השתתפה במכירה, בקנייה ובהובלת התוצרת של מושבות אלו וזה גרם לה להפסדים כבדים.

ממשלת אנגליה החליטה לנקוט פעולות נגד התחרות מצד המושבות האמריקניות. תחילה, הטילה אנגליה סגר על נמלי אמריקה במטרה למנוע סחר חופשי בין המושבות לבין שאר מדינות העולם. השלב השני היה חקיקת חוקים בפרלמנט, שעל פיהם הוטלו על המושבות מסים כדי לממן את הוצאות אנגליה על הגנת המתיישבים מפני האינדיאנים. חוקים אלו נחקקו על בסיס העקרון שהפרלמנט בלונדון מייצג את כל אזרחי האימפריה הבריטית, ולכן יש לו זכות להטיל עליהם מסים.

המתיישבים מחו נגד חוקי המיסוי החדשים. החוק שעורר סערה גדולה במיוחד היה חוק הבולים שנחקק בשנת 1765. חוק זה קבע כי כל מסמך רשמי (רישיון מסחר, תעודת ציונים, עיתון וכל דבר פרסום) היה חייב להכתב או להידפס על נייר נושא חותמת של הממשל האנגלי, ותמורתה היה צריך לשלם מס. חוקים נוספים הם חוק האכסון, שקבע כי המתיישבים חייבים לאכסן את אנשי הצבא הבריטי הנשלחים להגן על המושבות ולדאוג להם לאספקה; וחוק נוסף שהטיל מכסים על עופרת, זכוכית, נייר ותה שיובאו מאנגליה אל המושבות.

האנגלים הופתעו מהתנגדותם העזה של המתיישבים לחוקים אלו, שכן המיסוי שהוטל לא היה גבוה. אולם, ההתנגדות של המתיישבים התבססה על הטענה שהטלת המסים מנוגדת לזכויות הטבעיות של האדם, ושגבייתם נועדה לשרת את האוצר באנגליה ולא את טובת המושבות. באסיפות של המושבות הגיעו למסקנה כי אין מיסוי ללא ייצוג. כלומר, מכיוון שאין המתיישבים מיוצגים בפרלמנט האנגלי, חוקיו אינם חלים עליהם. מחאת המושבות התבטאה בחרם על סחורות מיובאות, ובשל כך הצטמצם היבוא מאנגליה למושבות בכמחצית. בנוסך לכך, בכמה ערים נערכו הפגנות סוערות.

האנגלים טענו שהמתיישבים מורדים במלך ואיימו לבטל את סמכות בתי הנבחרים המקומיים. על פי החוקים שהיו מקובלים באותה תקופה, המושבות היו שייכות לאנגליה והפרלמנט האנגלי היה רשאי לחוקק חוקים ותקנות הנוגעות להן. בתגובה לפעולות המתיישבים, שלחה אנגליה צבא למושבות שנועד למנוע הפרות סדר. הופעת הצבא במושבות הגבירה את המתח בין שני הצדדים. בבוסטון במרץ 1770, נתקל המון נסער ביחידת צבא אנגלית, והחל ליידות עליהם כדורי שלג. הצבא פתח באש והרג חמישה אמריקנים. ארוע זה נודע בכינוי הטבח של בוסטון, ונחשב בהיסטוריה אמריקנית כתחילתה של מלחמת העצמאות.

מנגד, בכמה מקומות התארגנו אגודות שפעלו להשגת ממשל עצמי במושבות. הם קיימו הפגנות שנועדו להדגיש את ההתנגדות ל"עריצות האנגלית". כך, לדוגמה, הם קיבלו החלטה לערער על המונופול שקיבלה חברה אנגלית לייבא תה למושבות. יבואני התה המקומיים היו הנפגעים העיקריים מן החקיקה הזאת, אבל רבים מן האמריקנים חשו נפגעים מאוד מהתערבות זו של אנגליה בסחר שלהם. המאבק בנושא זה הגיע לשיאו בשנת 1773, כשכמה מאזרחי בוסטון מחופשים לאינדיאנים, עלו על אוניות בריטיות שעגנו בנמל והשליכו את מטען התה שלהן לים. ארוע זה, הנקרא מסיבת התה של בוסטון, היה שיאו של המאבק נגד המיסוי.

בתגובה ל"מסיבת התה", אנגליה ביטלה את חוקת המושבה מסצ'וסטס. בנוסף לכך, האנגלים סגרו את נמל בוסטון עד שתוחזר תמורת התה שהושמד. פעולה זו פגעה בכלכלתה של העיר שהתבססה על הנמל שבה. בהתכנסות נציגי המושבות בעיר ניו יורק, הדגישו הדוברים, שפגיעה במושבה אחת כמוה פגיעה בכל המושבות, ולכן סגירת נמל בוסטון מהווה פגיעה בזכויות המסחר של כל המושבות. הסכסוך החריף עוד יותר כאשר צבא אנגלי שנשלח לבוסטון, נתקל בדרכו בהתנגדות מזויינת של המתיישבים.

עצמאות המושבות:
בשנת 1774, התכנסו נציגים מכל המושובת בפילדלפיה. כינוס זה היה צעד חשוב לחיזוק אחדותן של המושבות. המתיישבים ראו בקונגרס זה כגוף המייצג את עמדותיהם נגד אנגליה. הקונגרס החליט על הצדקת המאבק הצבאי נגד אנגליה , וקבע כי על המושבות לנקוט בדרך זו על מנת להחזיר את הזכויות שהמלך גזל מהן.

ב-4 ביולי 1776, נחתמה בקונגרס הצהרת עצמאות, שקבעה כי 13 המושבות האמריקניות הן מדינות חופשיות ועצמאיות. הצהרת העצמאות, שנוסחה על ידי ועדה בראשות תומס ג'פרסון, התבססה על הרעיונות שביטאו הוגי דיעות של תנועות ההשכלה, והדגישה את הזכויות הטבעיות, את ריבונות העם את הזכות להתנגד לעריצות ואת זכותו של כל אדם לחתור לאושר. מאז נחשב יום זה ליום העצמאות של ארצות הברית.

בשעה שנחתמה הצהרת העצמאות התנהלה כבר מלחמה בין הצבא האנגלי לבין המושבות. מול הצבא האנגלי והמיומן, לחם צבא המתיישבים בפיקודו של ג'ורג' וושינגטון. צבא זה לא היה צבא מאורגן, והנשק שהיה ברשותו היה מועט ולעתים סבלו גם חייליו גם ממחסור במזון. מלחמתם של המתיישבים נגד אנגליה עוררה אהדה בקרב מדינות ואנשים באירופה. מתנדבים מצרפת באו להלחם לצד המושבות, וממשלת צרפת סייעה להם בנשק ובכספים.

תחילה הובסו המתיישבים, וערים מרכזיות - כמו ניו יורק ופילדלפיה - עברו לידי האנגלים. בשנת 1777, ארע מפנה חשוב במלחמה בקרב סרטוגה, שבו הצליחו המתיישבים להכניע כ-5000 חיילים אנגלים. לאחר קרב זה הכריזו צרפת, הולנד וספרד מלחמה על אנגליה, וסייעו למתיישבים בגלוי. לאחר שאנגליה נחלה תבוסה נוספת בקרב יורקטאון (שנת 1781), ודעת הקהל האנגלית דרשה לסיים את המלחמה, פתחה ממשלת אנגליה במשא ומתן לשלום עם המושבות ובנות בריתן. בשנת 1783, נחתם הסכם שלום בוורסאי שבצרפת, ובו הכירה אנגליה בריבונותן של המושבות בצפון אמריקה.

הצהרת העצמאות ניתקה את שלוש עשרה המושבות מאנגליה, אך לא הגדירה איחוד מדיני קבוע בינהן. לכל המושבות היו גופים מאוחדים, כמו הקונגרס והצבא, אבל המדינות החלו לקבוע חוקות מקומיות משלהן. בכדי להסדיר את היחסים בין המושבות שהפכו למדינות (STATES), הוחלט לנסח מעין תקנון.

נסיון זה עורר קשיים וויכוחים רבים, משום שאף אחת מהמדינות לא רצתה שהסמכויות שלה יוגבלו על ידי שלטון מרכזי כלשהו. בנוסף לכך התקיים ביניהן ויכוח על דרכי המימון של השלטון החדש ועל קביעת הגבולות של המדינות. עלתה גם שאלת הייצוג של כל מדינה בקונגרס. בעיות נוספות התעוררו כתוצאה מהבדלים תרבותיים ופוליטיים בין המדינות. למשל, התביעה לשיוויון בהצהרת העצמאות הייתה בעייתית ביותר: רבים מחותמי ההצהרה, היו בעלי עבדים, והם לא קיבלו את העיקרון שכל בני האדם נבראו שווים, ועוד שנים רבות אחר כל נאבקו השחורים לשיוויון. גם שאלת שוויון הנשים לא הוזכרה כלל בהצהרת העצמאות.

אי ההסכמה בין המדינות בשאלות העקרוניות הוביל לכינוס ועידה בפלורידה בשנת 1787, שתפקידה לנסח חוקה. לכינוס הגיעו הוגי דעות, אנשי רוח מפורסמים ומומחים שונים. רוב משתתפי הכינוס היו נאמנים לרעיונות של תקופת ההשכלה, שעל עקרונותיה התבססה החוקה.

בחוקה נקבע כי ארצות הברית תהיה פדרציה, כלומר מדינה המורכבת מברית בין מדינות ריבוניות. החוקה קבעה כי בכדי למנוע מן הממשל לרכז בידיו כוח רב מידי, יש לקיים הפרדה בין רשויות השלטון - הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. הקונגרס הוא הרשות המחוקקת והוא מורכב משני בתים - סנאט, ובו יושבים שני נציגים מכל מדינה, ובית הנבחרים, שמספר הנציגים בו הוא יחסי לפי גודל האוכלוסיה במדינה. ראש הרשות המבצעת הוא הנשיא, הנבחר אחת לארבע שנים, והרשות השופטת היא בית המשפט העליון. כל אחת מהרשויות מאוזנת ומרוסנת על ידי האחרות.

לאחר אישור החוקה, נבחר ג'ורג' וושינגטון ב-30 באפריל 1789, לנשיאה הראשון של ארצות הברית. הבעיות שהוא ניצב בפניהן עם כניסתו לתפקיד כללו שיקום מדינות ארצות הברית לאחר שש שנות מלחמה, תשלום חובות למדינות אירופה, וארגון מערכת הממשל והמנהל של המדינה הצעירה. בפעולותיו כנשיא הראשון הצליח וושינגטון להקים את מוסדות השלטון של הרשויות, כמו מינוי שר אוצר ומזכיר המדינה וכינון בית משפט עליון ובתי משפט אחרים. כמו כן הוא קבע דפוסי שלטון, כמו למשל מתן דיווח שנתי של הנשיא לקונגרס על מצב האומה.

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם בשאלה האם הייתה באמריקה מהפכה של ממש. רוב ההיסטוריונים טוענים שהיו יסודות מהפכניים במלחמת העצמאות האמריקנית. ההוכחות לכך הן שזה היה הנסיון הראשון בהיסטוריה ליישם את רעיונותיה של תנועת ההשכלה. שנית, זה היה תקדים עולמי למלחמת שחרור לאומית. האמריקנים שאפו לבנות סדר חברתי ומדיני חדש, המבוסס על העקרון של זכויות האנושיות והטבעיות. בנוסף לכך, יש לציין כי האירועים באמריקה השפיעו ישירות על מדינות אירופה. ביטוי ראשון להשפעה זו הייתה המהפכה הצרפתית, שפרצה בשנת 1789, 13 שנים לאחר המהפכה האמריקנית.

מה קשור?

לקסיקון למונחים היסטורים  מה הייתה המהפכה הצרפתית?

 

 הוסף הערה חדשה    שנה את ההגדרות בנוגע להערות