מהי מלחמת העולם השניה?

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות, כמו כן היא המלחמה היחידה שבה נעשה שימוש בנשק גרעיני. למלחמה היו שתי חזיתות עיקריות: הראשונה והעיקרית שבהן היא החזית האירופאית שהשתרעה על רוב שטח אירופה, חלקים מאסיה בתחום רוסיה וחלקה הצפוני של אפריקה. השניה היא החזית הפסיפית, שבה נלחמו בעיקר ארצות הברית ויפן. המלחמה הייתה בין "בעלות הברית" [בראשן בריטניה, צרפת, בריה"מ (מיוני 1941), ארה"ב וסין (שתיהן מדצמבר 1941)] ובין "מדינות הציר" [בראשן של גרמניה, איטליה (מיוני 1940) ויפן (מדצמבר 1941)]. במהלך מלחמת העולם השנייה נרצחו יותר מששה מיליון יהודים בשואה.

מבוא למלחמה: כיבושיו של היטלר:
פחות משנה אחת הייתה נחוצה לאדולף היטלר, הפירהר של גרמניה, על מנת להפוך את המפלגה הנאצית למפלגה החוקית היחידה ולהטיל את מרותו על כל מגזרי החיים הציבוריים באמצעות הפחדה ואלימות - המחנה ה'נסיוני' של דכאו נפתח בחודש מרץ 1935, ועוד חמישה מחנות אלה נחנכו לפני שנת 1939.
משהובטח לו שקט ב"חזית הפנים", יכול היה היטלר להתפנות לחיסול שרידיו של "הסכם ורסאי", הסכם השלום שהוטל על גרמניה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. את מלאכה זו השלים על ידי כינון מחדש של שירות צבאי חובה ועל ידי חימוש מחדש של חבל הריין. מעשים אלה של בריונות בינלאומית אפשרו לו לאמוד את אוזלת ידן של צרפת ובריטניה, וכן להתקרב אל מדינות אירופה המרכזית והדרום מזרחית, שהמשבר הכלכלי הגדול דחף אותן לזרועות הדיקטטורה. הסיוע האווירי שהעניק הרייך לכוחות הפרנקיסטיים במלחמת האזרחים הספרדית, יצרה תנאים נוחים להתקרבות עם איטליה הפשיסטית. כמו כן, היטלר חתם עם יפן את ברית ה"אנטי-קומינטרן", שנועדה לבלום את סכנת הקומיניזם. למעשה זו הייתה הכרה הדדית בתוקפנות היפנית במזרח הרחוק ובמדיניות החוץ התוקפנית של הנאצים באירופה.

היטלר שבנה לו עוצמה צבאית גדולה מזו של המעצמות הדמוקרטיות המערביות, יכול היה עתה לעבור לפתרון בשלבים של "בעיית המרחב של גרמני רבתי". בשלב הראשון, הוא החל בסיפוח השטחים המאוכלסים גרמנים. באביב 1938 (13 במרץ), נכנסו צבאות גרמניה לאוסטריה והוכרז על סיפוחה הרשמי של אוסטריה לגרמניה. ללא שפיכת דמים איחד היטלר את ארץ הולדתו עם גרמניה, והעשיר בכך את האימפריה הגרמנית , שהקים בתוספת של כוח אדם, משאבים כלכליים ושטח אסטרטגי. סיפוח אוסטריה ("האנשלוס") לא עורר בפריז ובלונדון אלא מחאות מילוליות בלבד. בצ'כוסלובקיה, המבצר הצבאי והפרלמטרי האחרון במרכז אירופה, תמך היטלר בתביעותיו של המיעוט הדובר גרמנית בחבל הסודטים, שנמסר לצ'כוסלובקיה במסגרת חוזה ורסאי.

צרפת וברית המועצות היו נכונות לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי העצמאות הצ'כית (מאי 1938); אולם הממשלה הבריטית ביקשה "לפייס" את הרודן וסירבה להתערב. פראג נאלצה אפוא להעניק אוטונומיה לסודטים, אבל היטלר לא הסתפק בכך. בועידת נירנברג (12-13 בספטמבר 1938), הוא תבע את סיפוח החבל. בעקבות שני ביקוריו של ראש ממשלת בריטניה, צ'מברלין, בגרמניה, הוחלט לשאת ולתת "למען השלום". צרפת, אנגליה, איטליה וגרמניה חתמו על הסכמי מינכן (29-30 בספטמבר 1938), שהעמידו בסכנה את בטחון המדינות הדמוקרטיות וסללו את הדרך לפירוקה של צ'כוסלובקיה. ב-13 במרץ 1939 נעלמה צ'כוסלובקיה מעל מפת אירופה.

שבוע לאחר כיבוש פראג, עבר היטלר לשלב השני בתוכניתו להגשמת מרחב המחייה של גרמניה. המדינה הבאה שהציב היטלר על הכוונת הייתה פולין. הוא השתלט על חבל ממל, ותבע את עיר הנמל דאנציג ואת הפרוזדור הפולני. הפעם לא יכלו פריז ולונדון לסגת, שכן מה שעמד על הפרק היה מהימנותן בעיני האומות הקטנות הנתונות לאיומן של מעצמות הציר. הממשלה הבריטית הצטרפה אל הערבות שצרפת העניקה לפולין, ואף נפתח משא ומתן עם הסובייטים - משא ומתן ומגומגם ואיטי, הן בגלל חששות כבדים והן בשל סירובם של הפולנים לאפשר לצבא האדום לחדור לשטחם. במקביל, החלו במוסקבה שיחות חשאיות אשר הובילו אל הסכם אי התקפה בין גרמניה וברית המועצות, ואשר סעיף סודי בו קבע את חלוקתה של פולין בין ברית המועצות וגרמניה. הסכם "ריבנטרופ-מולטוב" (23 באוגוסט 1939) זה זעזע את העולם החופשי.

היטלר זכה אפוא לחופש פעולה מלא. לאחר שניסה לשווא לערער את עמדת הבריטים על ידי הצעתו לחלק בינהם את העולם, הוא הצעיד את צבאותיו אל שטחה של פולין ב-1 בספטמבר 1939. בריטניה וצרפת הודיעו הפעם כי יתערבו אם הגרמנים לא ייסוגו. התערבות דיפלומטית איטלקית של הרגע האחרון לא מנעה את פרוץ מלחמת העולם השניה ב-3 בספטמבר.

המלחמה באירופה ובאפריקה:
כאמור, ב-1 בספטמבר 1939, פלשו הגרמנים לפולין, בלא הכרזת מלחמה רשמית. יחידות טנקים וחיל רגלים מצוייד היטב, בסיוע ארטילריה ומטוסים, התגבר בנקל על הצבא הפולני. חיל האוויר הגרמני הפציץ את בסיסי חיל האוויר הפולני והשמיד את המטוסים בעודם על הקרקע. דיוויזיות השריון הגרמני מוטטו את קו החזית, חדרו לעומק המדינה וניתקו קווי תקשורת. הצבא הפולני, שנתפס בהפתעה גמורה, לא היה מסוגל להערך למגננה מתואמת. מטסי הגרמנים הפציצו ללא הרף את ערי פולין וכן את הדרכים המרכזיות, שבהן נעו הפליטים שנעו מן הערים.

מלחמת הבזק שנקט הצבא הגרמני התבססה על פריצת החזית בגזירה צרה, הזרמת כוחות ניידים ומהירים דרך הפירצה ואיגוף האויב מהצד ומאחור בשילוב כוחות ארטילריה ואוויר. בעזרת אסטרטגיה זו התקדם הצבא הגרמני במהירות כה רבה על אדמת פולין, עד שבתוך ימים ספורים נחרץ גורלה של מדינה זו.

בעקבות הצלחות ראשונות בפולין, פרצה שוב "מלחמת הבזק" (Blitzkreig) באביב 1940. בזה אחר זה כבשו הגרמנים את המיצרים הדניים ואת חופי נורבגיה, ולאחר מכן את החלק הצפון מערבי של אירופה: תוך ששה שבועות הובסו ונכבשו ארצות השפלה, בלגיה וצרפת. אולם אנגליה החזיקה מעמד לנוכח גל של הפצצות חסרות תקדים, והחזית הועתקה למשך שנה אל הים התיכון ואל הבלקן, שם ביקש היטלר להציל את כבודו של בעל-בריתו האיטלקי ולמנוע מבריטניה לתקוע יתד ביבשת אפריקה.

הפלישה הגרמנית לצפון אפריקה באה בעקבות כישלונם של האיטלקים. האיטלקים כבשו את סומליה הבריטית והחלו לתקוף את מצרים מבסיסם שבלוב. הבריטים הדפו את ההתקפה ואף עברו למתקפת נגד גדולה. הם חדרו ללוב, שם היה צפוי הצבא האיטלקי להשמדה. היטלר החליט להתערב ושלח ללוב את הקורפוס האפריקני בפיקודו של אחד מבכירי קציניו, הגנרל ארוין רומֶל. בשורה של קרבות שריון, שנועדו להשיג שליטה במזרח התיכון ולנתק את בריטניה מהודו, הצליח רומל בתחילת 1942 להנחיל תבוסה קשה לצבא הבריטי, לחדור למצרים ולהתקדם עד אל-עלמיין.

ב-22 ביוני 1941, החלה ההתקפה על ברית המועצות ("מבצע בארבארוסה"): פלישה של 180 דיוויזיות גרמניות בנות אלפי טנקים ויותר מ-3 מיליוני חיילים לברית המועצות, ללא הכרזת מלחמה. בתחילת הפלישה פעלה מלחמת הבזק כבעבר. טורי הגרמנים פרצו את החזית והתקדמו בשלושה ראשים, תוך שהם מסיבים לצבא הרוסי אבידות קשות. אך אחרי חודשי מתקפה החל ה"בליץ" לגלות סימנים ברורים של התעייפות. הגרמנים נתקלו בבעיה האסטרטגית המשולשת שאת טעמה המר טעמו גם גייסותיו של נפוליאון: "מרחב-מסה-חורף". המרחבים העצומים של רוסיה מנעו מהגרמנים לרכז מאמץ ולהעביר כוחות איגוף. "גנרל חורף", שהקדים באותה שנה, הפך את חיי הגרמנים ברוסיה לסיוט מתמשך, כאשר הטמפרטורות ירדו לשלושים מעלות מתחת לאפס. הדלק קפא, החיילים סבלו מכוויות קור והציוד הגרמני לא תפקד בדרגות קור כאלה. כמו כן יחידות מיוחדות של קווקזים הסבו אבידות כבדות לחיילים התקועים בשלג. עם זאת, בחודשים מאי-נובמבר 1942, ההתנגדות הסובייטית ו"גנרל חורף" לא מנעו מהם להמשיך בהתקדמותם עד הרי הקווקז ופיתול הנהר וולגה.

בנתיים, התארגן המינהל בארצות הכבושות, שטופלו באורח בלתי שווה, בהתאם לצורכי המלחמה ולעקרונות הגזע: למשל, צרפת של וישי וארצות שבהן צבא הכיבוש הושיב ממשלות בובות, כמו נורבגיה וקרואטיה, "זכו" ליחס שונה מאשר פולין ושטחים אחרים במזרח אירופה המיושבים סלבים, שנחשבו עבדים בעיני אדוניה החדשים של היבשת. משטר הדיכוי (אחד עשר מחנות נוספו במרוצת המלחמה ברחבי "הרייך הגדול") והניצול הכלכלי היו מנת חלקם של כל העמים הנתונים תחת השלטון הנאצי, אך היו יותר קשוחים במזרח לעומת המערב. עם זאת "הסדר החדש" עורר בכל מקום התנגדות פנימית, שגברה והלכה במשך השנים והייתה עתידה למלא תפקיד מכריע בשחרורה של אירופה.

בסוף שנת 1942 ותחילת 1943, עם נצחונו של מונטגומרי באל-עלמיין, נחיתת הכוחות האנגלו-אמריקניים בצפון אפריקה וכניעת פידלמרשל פון פאולוס בסטלינגרד - התהפכו היוצרות. בעלות הברית החליטו עתה על "מלחמה טוטלית", והשילוב בין העוצמה הכלכלית האמריקאית והמכבש האנושי הסובייטי לא הותיר שום סיכוי לגרמניה. עד מהרה נטלו צבאות הברית את היוזמה בכל החזיתות. בעוד שהסובייטים כפו על האויב נסיגה במרבית שטחה של רוסיה, נחיתת הכוחות של בעלות הברית בסיציליה (יולי 1943), לאחר ועידת קזבלנקה, הביאה לנפילתו של מוסליני, ואילו הנחיתה בדרום איטליה הובילה לכניעת ממשלתו של המרשל באדוליו. הנחיתות בחוף נורמנדי ובחבל פרובנס (6 ביוני ו-15 באוגוסט 1944), שהיו מתואמות עם מבצעי הצבא האדום, הביאו לשחרורו של חלק ניכר מ"מבצר אירופה", וכפו על גרורותיה של גרמניה הסכמי שביתת נשק (סתיו 1944).

השימוש בטילי V1 ו-V2 נגד אנגליה, ולאחר מכן על העיר אנטוורפן, כמו גם מתקפות הנגד בהרי הארדנים ובשערי בודפשט, לא היה בהם כדי לבלום את התקדמות בעלות הברית: התקדמותן נמשכה הן במזרח, והן במערב, שם חצו הכוחות הבריטיים, הצרפתים והאמריקאים את הריין (מרץ). התנגדותם הנואשת של מנהיגי הרייך לא מנעה את כיבוש הארץ ואת מנוסת אוכלוסייתה.

משקרב סיום המלחמה (פברואר 1945), נועדו "שלושת הגדולים", רוזוולט, סטלין וצ'רציל ביאלטה, שבחצי האי קרים שבברית המועצות. בוועידה הוסכם ביניהם על הסדרים הקשורים בסיום המלחמה. הוחלט כי גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש (תחת שלטון אמריקני, סובייטי, בריטי וצרפתי), הצבא הגרמני והתעשייה הכבדה יפורקו, ייעשו פעולות לעקירת הנאציזם מתוך העם הגרמני וייעמדו לדין פושעי מלחמה. כמו כן, בוועידה זו התחייב סטלין בפני בעלי בריתו להצטרף למלחמה ביפן תוך שלושה חודשים לאחר כניעת גרמניה.

התחברותם של צבאות הברית על אדמות גרמניה וכניסתם של הסובייטים לברלין, הביאו להתאבדותו של היטלר בבונקר שלו, ב-30 באפריל. יורשו המיועד, האדמירל דניץ, ביקש לפתוח במשא ומתן, אך בעלות הברית דרשו כניעה ללא תנאים. מסמך ברוח זו נחתם ב-7 המאי וגרמניה העצמאית חדלה מלהתקיים לעת עתה והפכה להיות נתונה למרותם של מפקדי צבאות בעלות הברית (ברית המועצות, ארצות הברית, בריטניה וצרפת).

המלחמה באוקיינוס השקט:
כשם שגרמניה ראתה במזרח אירופה מרחב מחיה של העם הגרמני, כך התייחסה יפן אל סין, ואל המושבות עתירות המשאבים של צרפת ושל הולנד - הודו-סין, אינדונזיה - כאל "מרחב המחיה" הטבעי שלה. משנת 1940, ניטרל היטלר את המעצמות הקולוניאליות האירופאיות, והמצביאים היפניים סברו כי הדרך פנוייה למימוש שאיפותיהם האימפריאליות. יפן השתלטה על המושבה הצרפתית הודו-סין בהסכמת ממשלת וישי, שהייתה פרו-נאצית. בתגובה הטילה ארה"ב חרם כלכלי על יפן, מנעה ממנה דלק וניתקה אותה ממקורות אנרגיה חשובים, בדרישה כי תיסוג מהשטחים שכבשה בסין ובהודו-סין.

ביום א', ה-7 בדצמבר 1941, בעיצומו של המשא ומתן עם ארצות הברית, תקפו מטוסי הצי היפני את הבסיס הצבאי של האמריקנים, פרל-הרבור שבאיי הוואי. הם השמידו את רוב הצי האמריקני שחנה באיים, הטביעו כעשרים אוניות מלחמה ופגעו בעשרות מטוסי קרב שחנו על המסלולים באי. נושאות המטוסים שחנו בלב ים לא הושמדו. בהתקפה נהרגו ונפצעו כ-5000 חיילים אמריקניים.

התקפת הפתע היפנית על פרל-הרבור, נועדה לשבור את ההתנגדות האמריקנית להתפשטות היפנית באסיה. יפן הכריזה מלחמה על ארצות הברית ועל בריטניה, ובהתאם לחוזה "הציר" הצטרפו גם גרמניה ואיטליה להכרזת המלחמה. ארצות הברית הצטרפה עתה למלחמה במלוא עוצמתה לצד בריטניה וברית המועצות, והפכה לכוח המוביל, הן במאבק נגד הנאצים באירופה והן במאבק נגד היפנים באסיה ובאוקיינוס השקט.

במלחמת בזק של חודשים ספורים, תפסו היפנים את התחנות האמריקניות של מזרח האוקיינוס השקט, השתלט על המקורות של חומרי הגלם בחופיו הדרומיים ואף איימו על הודו ועל אוסטרליה. כמו כן, כבשו היפנים מידי הבריטים את הונג קונג, מלזיה וסינגפור, פלשו לתאילנד וכבשו את בורמה. הם ציפו לשלום של פשרה עם האמריקנים, אך אלה הגיבו באביב 1942 בהפצצה ראשונה על טוקיו, ובייחוד בקרבות האוויריים הגדולים של ים האלמוגים ושל מידווי. הצי היפני, אשר איבד את ספינותיו הטובות ביותר, שוב לא היה מסוגל למנוע, בחודש אוגוסט את נחיתת בעלות הברית באיי שלמה.

זאת ועוד: קווי האספקה של היפנים היו ארוכים מעבר ליכולתם, וכוחותיהם היו מפוזרים על חזית ארוכה מדי. כתוצאה מכל אלה אף על פי שזכו לזמן קצר לשיתוף פעולה מצד האוכלוסיות "המשוחררות", לא היה בכוחם למנוע את תמרון ה"מלקחיים" (1943-1945). בדרום האוקיינוס, הכוחות האמריקנים, בפיקודו של הגנרל מקארתור, התקדמו מערבה בדילוגים מאי לאי, עד לאיי הפיליפינים. בדרך הם עקפו את אותם איים שבהם חילות המצב של האויב היו רבים מדי - אלה ייכנעו מאוחר יותר, לאחר כיתורם.

בגזרה המרכזית של האוקיינוס השקט, "כוחות משימה" (TASK FORCES), כוחות המורכבים מנושאות מטוסים, אוניות אבטחה וספינות נחיתה, בפיקוד האדמירל נימיץ, התקדמו אל עבר יפן, למן איי ג'לברט ועד איי ריו קיו. האמריקנים נתקלו בהתנגדות יפנית עיקשת, שביטויה המרשים ביותר היו צוותי ה"קמיקזה".

בתחילת שנת 1945, בעוד הסינים פותחים במתקפה משלהם, תפסו כוחות אמריקנים איים הקרובים לחופי יפן. מבסיסים אלה יכלו עתה ה"מבצרים המעופפים" להפציץ מרכזים חיוניים ביפן וכן את אוניות האספקה שהגיעו מאינדונזיה ומן הפיליפינים.

על אף איומים אלה, המנהיגים היפנים סרבו להיכנע, והם החזיקו עדיין בהודו-סין, באינדונזיה ובחופי סין. הפיקוד העליון האמריקני צפה את סיום המלחמה לא לפני 1946, וזאת במחיר כבד של כמיליון הרוגים.

החלטה של הנשיא טרומן להשתמש בפצצת האטום וכן התערבותה של ברית המועצות (שהייתה ניטראלית מאז ההסכם ב-13 באפריל 1941), החישו את קץ המלחמה במזרח הרחוק. פצצות אטום הוטלו על הערים הירושימה (6 באוגוסט) ונאגאסקי (9 באוגוסט), והסובייטים חדרו למנצ'וריה ולקוריאה (9 באוגוסט). הקיסר הירוהיטו החליט אז להתערב באופן אישי וכפה על שריו ועל מצביעיו את כניעת ארצו.

מסמך הכניעה של יפן נחתם ב-2 בספטמבר 1945 על סיפון אוניית המלחמה "מיסורי" המפרץ טוקיו. בכך בא הקץ על יפן האימפריאלית והתוקפנית, אך עדיין נותרו בעינן לפחות שתי בעיות הרות גורל: הכיבוש היפני הנחית מהלומת מוות לשליטה האירופאית בדרום מזרח אסיה, ואילו בסין, סיום המלחמה היה לראשיתה של מלחמה אחרת - זו שבין הלאומנים והקומוניסטים.

השפעותיה של המלחמה:
יותר מ-35 מיליון בני אדם, יותר ממחיצתם אזרחים, מהם קרוב ל-20 מיליון בברית המועצות וכ-8 מיליונים בגרמניה נהרגו במלחמת העולם השנייה. ערים רבות במרכז אירופה ורבות מערי סין ויפן נפגעו קשה. אוכלוסיות שלמות נעקרו ממקומן, תחילה בפקודת הגרמנים ואחר כך עם התקדמותו של הצבא האדום. רעב וסבל היו מנת חלקם של מיליונים באירופה ובמזרח אסיה. במהלך המלחמה קרסו רוב המשטרים של ערב המלחמה, ולאחר השחרור התחוללה רעידת אדמה פוליטית ברוב המדינות. השלטון התחלף, קבוצות חברתיות מסורתיות איבדו את כוחן וקבוצות חדשות, שצמחו בעיקר מתוך המאבק בכוחות הכיבוש צברו כח פוליטי.

מלחמת העולם השנייה מהווה נקודת מפנה ביחסים הבינלאומיים, בעוצמה הכלכלית, בטכנולוגיה ובתרבות. גם מבחינת הניסיון האנושי זוהי נקודת מפנה: הריגתם של קרוב לשישה מיליוני יהודים, המלחמה הטוטלית שפגעה ללא אבחנה בחזית ובעורף, והטלת פצצות האטום שהכניסה את העולם לעידן האימה הגרעינית.

מעצמות הציר (גרמניה, איטליה ויפן) הובסו ונכנעו. אדמתן נכבשה ולתקופת מה הן איבדו את ריבונותן והיו תלויות לחלוטין בכובשיהן. משטריהן התמוטטו, מנהגיהן הוקעו כבוגדים, הוצאו להורג או התאבדו, וכל מנגנוני המשטר שלהן חדלו לתפקד. ברוב מזרח אירופה שלט הצבא האדום, ובמערב אירופה שלטו הכוחות האמריקנים והבריטים, שאליהם הצטרפו כוחות צרפת המשוחררת. יפן סבלה מהרס כבד של עריה הראשיות ומהתמוטטות מערכות הממשל והכלכלה. האימפריה שהקימה התפרקה; חלקים נלקחו על ידי ברית המועצות, אך ברוב שטחי האימפריה לשעבר וביפן עצמה שלטה למעשה ארצות הברית.

בעקבות מלחמת העולם השניה הפסידה אירופה את מעמד הבכורה שלה, ומעצמותיה המסורתיות - בריטניה, צרפת וגרמניה - פינו את הזירה למעצמות החדשות - ארצות הברית וברית המועצות. ארצות הברית הייתה המדינה היחידה שהתחזקה בעקבות המלחמה, והיא הפכה למעצמה האדירה והעשירה בתבל. למעשה, יכולתה הכלכלית והצבאית היא שהכריעה במלחמה. עובדה זו שמה קץ לבדלנותה המסורתית ופתחה עידן של מעורבות אמריקנית, שבו ראו האמריקאים את עצמם אחראים לשלום העולם, בטחונו וחוסנו הכלכלי והמדיני.

לאחר סיום המלחמה, התכנסה בסן פרנסיסקו ועידה של חמישים מדינות שלחמו לצד בעלות הברית, והחליטה על הקמת אירגון האומות המאוחדות - האו"ם. ארגון זה נועד לשמור על השלום, לטפח ידידות בין האומות, לפעול יחד למען פתרון בעיות כלכלה, חברה, תרבות, חינוך ובריאות בעולם כולו, ולדאוג לכיבוד זכויות האדם ללא הבדל גזע, מין, לשון ודת. ארגון זה הוקם בעקבות הטראומה של המלחמה ומתוך תקווה לכונן קהילה בינלאומית מאוחדת של מנצחי הנאציזם והפשיזם.

מה קשור?

מהי מלחמת העולם הראשונה?
מהי השואה?
מהי המלחמה הקרה?
מה היו דפוסי הפעילות הציונית בארצות אגן התיכון בין שתי מלחמות העולם?
מה היו התמורות ביהודי ארצות האיסלם בין שתי מלחמות העולם?
מה זה גטו?
לקסיקון למונחים היסטורים
מהו המשבר הכלכלי הגדול?
מה הייתה מדיניות הניו-דיל של רוזוולט?
מה היו הגורמים למשבר הכלכלי הגדול בארה"ב ב-1929?
מהי רפובליקת ווימאר?
מה היו גילויי המלחמה הקרה?

לא נמצאו הערות.