מהי מלחמת העולם הראשונה?

מלחמת העולם הראשונה, שהתרחשה בין השנים 1914 - 1918, הייתה המלחמה הראשונה שהיו מעורבות בה אומות המקיפות חצי מהגלובוס, כלומר - מלחמת עולם. מלחמה זו נקראה לרוב המלחמה הגדולה או המלחמה שתסיים את המלחמות, עד שהחלה מלחמת העולם השנייה. המלחמה הייתה בין בעלות הברית [בריטניה, מדינות האימפריה הבריטית, צרפת, רוסיה, בלגיה, יפן, סרביה, איטליה (ממאי 1915), פורטוגל (ממרץ 1916), רומניה (מאוגוסט 1916), ארה"ב (מאפריל 1917) ויוון (מיולי 1917)] ובין מדינות המרכז (גרמניה, אוסטרו-הונגריה, תורכיה (מנובמבר 1914) ובולגריה (מאוקטובר 1915)].

מבוא למלחמה:
בתחילת המאה ה-20, היה עדיין חלק גדול מאזור הבלקן נתון בשליטת האימפריה העותמאנית, שכבר התחילה להתפורר. בשנת 1908, ניצלה האימפריה האוסטרו-הונגרית את חולשתה של תורכיה וסיפחה לשטחה את הרצגובינה ואת בוסניה. גם בולגריה ניצלה את המצב והכריזה על עצמאותה.

מדינות הבלקן העצמאיות - יוון, סרביה ובולגריה - כרתו ביניהן מערכת בריתות במסגרת הליגה למאבק באימפריה העותמאנית בחסותה של רוסיה. בשנת 1912 הן תקפו את תורכיה ואילצו אותה לסגת מכל השטחים האירופאיים שהיו בתחומה. למרות זאת, המתיחות שבאזור הבלגן לא פגה, כי כל המדינות המעורבות, לא באו על סיפוקן. בנוסף לכך, פעלו בארצות הבלקן מחתרות שונות שפעלו למען שחרור לאומי.

בשאר אירופה, לאור המתיחות בבלקן, נכרתו הסכמים ובריתות בין מדינות שונות למטרות הגנה. בריטניה חתמה על הסכם הגנה הדדית עם צרפת ורוסיה. גרמניה, לעומתן, חתמה על ברית סודית עם אוסטרו-הונגריה.

מלבד המתיחות בבלקן, היו גורמים נוספים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה: שאיפות של לאומים רבים להגדרה עצמית ולהקמת מדינה ריבונית שגרמו למתח שתרם להתלקחות המלחמה. באימפריה האוסטרו-הונגרית למשל, היו כעשרה מיעוטים לאומיים אשר דרשו להשתחרר מן האימפריה.

גורם שני היה מאבק על שטחים: צרפת שאפה להחזיר לעצמה את השטחים שגרמניה כבשה ממנה בשנת 1871. כמו כן השאיפות האימפריאליסטיות של מעצמות אירופה גרמו לתחרות ולמתחים ביניהן על הגדלת שטחים באסיה ובאפריקה.

כמו כן, היו גורמים רבים באירופה שהיו מעוניינים במלחמה: מדינות קטנות רצו להלחם על מנת להגדיל את שטחן; היו מדינות שרצו להשיב את כבודן האבוד דרך ניצחון במלחמה, כמו למשל צרפת, שרצתה להחזיר לעצמה את השטחים הכבושים; גרמניה, שהייתה מדינה חזקה במיוחד, האמינה שתנצח במלחמה ותזכה בהישגים ובשטחים נוספים.

ב-28 ביולי 1914, ערך היורש העצר האוסטרי פרדיננד מסע מלכותי בעיר סרייבו שבבלקן, שהייתה אז בתחום האימפריה האוסטרו-הונגרית. יורש העצר, לא היה אהוב בסרייבו, שרוב תושביה היו סלאבים, אשר שאפו להשתחרר מן האימפריה האוסטרו-הונגרית ולהתאחד עם המדינה הסלאבית - סרביה - השכנה. אחד מתושבי סרייבו, החליט להביע את התנגדותו לשלטון האוסטרו-הונגרי, על ידי התנקשות בחייו של יורש העצר.

המתנקש נתפס מיד לאחר מעשה הרצח, וטען כי פעל על דעת עצמו. ממשלת אוסטריה סירבה להאמין כי מדובר בהתנקשות פרטית. האוסטרים האשימו את סרביה באחריות להתנקשות והכריזו עליה מלחמה. רוסיה מצדה, שהייתה בעלת בריתה של סרביה, הכריזה מלחמה על אוסטריה. בשלב זה קמה גרמניה, שהייתה בעלת בריתה של אוסטרו-הונגריה, והצטרפה למלחמה לצדם של האוסטרים.

על פי התוכנית הצבאית של הגרמנים, היה על גרמניה להלחם בצרפת קודם ורק אחר כך ברוסיה. לכן גרמניה תקפה את בלגיה, על מנת לפלוש לצרפת. פלישת גרמניה לבלגיה הכניסה מיד את הבריטים לתמונה, על פי הסכם מ-1839. מן הרגע שפרצה מלחמה בין אוסטרו-הונגריה לסרביה, נוצרה שרשרת של החלטות שנמגזרו מהתחייבויות קודמות. ואכן, בתוף עשרה ימים מפרוץ המלחמה הזאת היו כל מעצמות אירופה במלחמה.

כעבור מספר חודשים, הצטרפו גם האימפריה העותמנית ויפן לקרבות, וכך הפכה המלחמה למלחמה עולמית שנמשכה ארבע שנים רצופות. מצד אחד עמדו מדינות המרכז: אוסטרו-הונגריה, גרמניה, האימפריה העותמנית ובולגריה. נגדם עמדו מדינות ההסכמה ("בעלות הברית"): סרביה, רוסיה, צרפת, בלגיה, אנגליה (כולל כל מושבות האימפריה הבריטית: קנדה, הודו, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה), יפן, איטליה, רומניה וארצות הברית, שנכנסה למלחמה רק בשנת 1917.

מהלכי המלחמה:
מלחמת העולם הראשונה התנהלה בכמה חזיתות במקביל. עיקר הקרבות ניטשו ביבשת האירופאית. בחזית המערבית התנגשו גרמניה, צרפת ובריטניה. בחזית המזרחית התנהלו הקרבות בין אוסטרו-הונגריה וגרמניה לבין רוסיה. מחוץ לאירופה, בחזית המזרח התיכון, נלחמו תורכיה וגרמניה נגד כוחות בריטיים וצרפתים. החזית הייתה בכל מקום: ביבשה, בים ובאוויר.

החזית המערבית - מלחמת חפירות: גרמניה, שהייתה הגורם המרכזי במלחמה, חזתה כבר עשרים שנה קודם לכן את האפשרות שתאלץ להלחם בשתי חזיתות: צרפת במערב ורוסיה במזרח. הרמטכ"ל דאז, שליפן, הגה את התוכנית שנקראה על שמו, ולפיה יש לקצר ככל האפשר מצב לא נוח זה. הנחת היסוד הייתה שרוסיה, גדולה אך נחשלת, תגייס את צבאה באיטיות; ולכן בשלב הראשון אפשר יהיה להסתפק בכוחות חסימה קטנה שיוצבו על גבולה. הכוח העיקרי יופנה מערבה - נגד צרפת. מכיוון שהגבול הצרפתי-גרמני היה מבוצר, קבעה התוכנית שהצבא הגרמני יחדור לצרפת דרך בלגיה, שהייתה מדינה נייטראלית. על פי המתוכנן הייתה פריז אמורה ליפול בידי הגרמנים בתוך שישה שבועות. שלפין הניח כי צרפת תיכנע ואז הכוח הגרמני ינוע מזרחה - נגד הרוסים.

התוכנית נכשלה, ולא ברור אם זה משום השינויים שהכניס הרמטכ"ל בזמן המלחמה לתוכנית או משום נושאים שבהם שליפן הקל ראש. הגרמנים אכן תקפו בחזית המערב, אלא שבניגוד למצופה, בלגיה שכלל לא התכוננה למלחמה, התגוננה בעוז ועיכבה במידת מה את הצבא הפולש. עיכוב זה אפשר לכוחות הסיוע הבריטיים לנחות בחוף הצרפתי מוקדם מכפי ששליפן חזה. הנחה נוספת שהתבדתה קשורה לתגובה הרוסית: הרוסים, שהיו נאמנים להתחייבותם משנת 1894, פלשו מייד לגרמניה. הם גברו על הכוחות הקטנים שניצבו מולם ונעו מערבה, אל תוך גרמניה. הרמטכ"ל הגרמני, מולטקה, שכבר ערך שינויים בכוח שבמערב, החלישו כעת עוד יותר בשולחו כוחות מחזית זו מזרחה. בתחילת חודש ספטמבר נבלמו הגרמנים במרחק 40 ק"מ מפריז. מאותו זמן הפכה המלחמה למלחמת חפירות, ובה התישו הכוחות אלה את אלה ללא תזוזות של ממש. הצבאות האויבים היו שווים בעוצמתן ולכן לא הושגה הכרעה מהירה בחזית זו. הצבאות מעצרו זה מול זה, התחפרו בקרקע, וירו בתותחים אלה על אלה. מפעם לפעם היו נערכים להתקפה, אך מעולם לא הצליחו לכבוש יותר מכמה מאות מטרים. בחזית זו נהרגו מילוני בני אדם משני הצדדים, אבל שום צד לא הצליח לנצח את רעהו.

חזית המזרח: ההתקפה הרוסית נבלמה אף היא בנצחון גרמני בסוף אוגוסט 1914. לאחר סדרת קרבות מתישה, שבה נטלו חלק צבאות רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה, נוצרה גם בחזית זו מלחמת חפירות ממושכת ומתישה.

המלחמה הפכה להיות מלחמה כוללנית-טוטאלית. כלי נשק חדישים כמו מכונת הירייה גרמו מספר אבידות גדול בהרבה מאשר במלחמות קודמות, ובהמשך באו גם טנקים, המטוסים והצוללות והוסיפו על הקטל ההמוני.

כאמור, החידוש הטכנולוגי החשוב ביותר שהוכנס לשימוש במלחמה היה מטוס מפציץ, שפותח והוכנס לקרבות מהר מאוד. הנשק הזה היה חדיש וניסיוני מכדי להכריע בקרב, אבל הוא עשה רושם עצום על חיל הרגלים, שחי בתוך האדמה והתבוסס בבוץ. בנוסף לכך, במלחמה זו הוכנס לראשונה לשימוש הטנק ככלי נשק מהפכני. עוצמתו ויכולתו לנוע גם בתנאי קרקע גרועים, הן שגרמו לכך שהצבאות השתמשו בו בקרבות.

חזית המזרח התיכון: המזרח התיכון קרוב לאירופה ומהווה שער כניסה לאפריקה ולאסיה. ועל כן השליטה בו הפכה לחשובה ביותר עבור כל הצדדים הלוחמים. תורכיה הצטרפה למלחמה לצידה של גרמניה, ואיימה להשתלט על שדות נפט בפרס (אירן), שהיו חשובים לבריטניה. בתגובה, בריטניה השתלטה על העיר בצרה שבעירק וחיזקה את אחיזתה במצרים. בכך היא הגנה על האינטרסים הכלכליים והצבאיים של באזור, ופעלה נגד השליטה הטורקית בו.

הצבא התורכי נלחם נגד הבריטים והצרפתים. התורכים חששו בעיקר מהמיעוט הארמני-הנוצרי הגדול שחי בתחומם ושאף לאוטונומיה. הם פתחו בגירוש המוני של הארמנים, ובמהלכו טבחו בבני העם הארמני, גברים, נשים וטף, וניסו להשמידו.

גם הערבים שחיו במרחב של המזרח התיכון שאפו להשיג אוטונומיה באמצעות מלחמה. מנהיגים ערביים שונים יזמו קשר עם בריטניה, כדי לעזור לה במלחמה נגד התורכים ובתמורה לזכות באוטונומיה בעתיד.מנהיג כזה היה השייח' חוסיין - שליט ערבי חשוב ששלט על מכה - ובנו עבדאללה שהתרשמו כי הבריטים עתידים לתמוך בהקמת ממלכה ערבית גדולה בהנהגתם , אם ינצחו את התורכים. בשנת 1916, פרץ מרד של השבטים הערביים נגד האימפריה העותמאנית.

לאמיתו של דבר, לא התכוונו הבריטים להקים ממלכה ערבית גדולה, אלא רצו לשלוט על המפרץ הפרסי, ועל בצרה ובגדד שבעיראק. כמו כן לא יכלו להבטיח דבר בקשר לחלקים גדולים בסוריה ובלבנון שכן שטחים אלה הובטחו בסתר לצרפת.

הערבים, שלא היו מודעים להבטחה הסודית שניתנה לצרפתים, פעלו במרץ ובכשרון נגד הצבא העותמני. את הקרבות ניהל השייח פייצל. יועצו במהלך הקרבות היה סר תומס אודוארד לורנס, קצין בריטי שמסירותו לעניין הערבי העניקה לו את הכינוי לורנס איש ערב.

הערבים כבשו את מכה, את רצועת החוף של חיגאז בחצי האי ערב, ומנעו מן הצבא התורכי להגיע לתעלת סואץ. בקיץ של 1917 הצליחו לכבוש גם את עקבה. בשנים 1917-1918 התקדם הצבא הבריטי מתעלת סואץ צפונה וכבש את ארץ ישראל.

המלחמה הימית: במידה מסויימת, ניתן לומר, כי החזית הימית היא שהכריעה בסופו של דבר את המלחמה. הצי הבריטי שלט בים שלטון מוחלט. הוא השמיד את כל הספינות החזקות של הגרמנים ובכך כפה על גרמניה הסגר ימי. הסגר זה החליש מאוד את מדינות המרכז שנזקקו מאז ומתמיד ליבוא חומרים לתעשייה ולחקלאות.

על מנת להיחלץ מהמצור הימי, פיתחה גרמניה את הצוללות. בינואר 1917 פתחה גרמניה במלחמת צוללות בלתי מרוסנת, והחלה להטביע ספינות בריטיות ואמריקניות שעל סיפונן הפליגו אזרחים ולא רק חיילים. ארצות הברית, שהייתה נייטראלית עד כה, נכנסה למלחמה באפריל 1917 והצטרפה למדינות ההסכמה, ובכך הוכרעה המלחמה לטובת מדינות ההסכמה.

מלחמת העולם הראשונה ארכה יותר מארבע שנים. הצבא הפך להיות תלוי יותר ויותר במצב הכלכלי שבעורף. האוכלוסיה בעורף הייתה מגויסת כמעט כמו החיילים בחזית. בעוד הגברים הצעירים נלחמים בחפירות, עבדו האנשים שנשארו בעורף כדי להאכילם ולציידם בביגוד המתאים, ובעיקר כדי לספק להם נשק. הנשים שנשארו בעורף תפסו את מקומם של הגברים בתעשייה, בתחבורה, בבתי חולים ובשדה. כל המשאבים הכלכליים של המגנות הופנו לצורכי החזית, וככל שנמשכה המלחמה הפכה הלוחמה הכלכלית לגורם מכריע במערכה. המצור שהטילו המדינות זו על זו גרם לירידה דרסטית בכמות המזון המסופק ובאיכותו, ובסוף המלחמה סבלו אוכלוסיות שלמות רעב של ממש, תחילה ברוסיה ואחר כך בגרמניה. אוכלוסיות רעבות אלה היו פגיעות למחלות, ומחלת השפעת הטילה מאות אלפי חללים בקרב האוכלוסיה האזרחית.

מלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמה טוטאלית. היא התנהלה על פני שטחים נרחבים, מיליוני חיילים גויסו למלחמה, ומילוני אזרחים בעורף נטלו חלק במאמץ המלחמתי. גם המערכת החינוכית והמערכת הכלכלית גויסו וכמוהן גם הבידור, התרבות, הספרות, התאטרון, הקולנוע והעתונות. המדע וחידושי הטכנולוגיה פעלו אף הם בשירות החזית.

המפנה המלחמה וקצה:
בשנת 1917 התרחשו שני מאורעות שהכריעו את גורל המלחמה: ארצות הברית נכנסה למלחמה לצד מדינות ההסכמה, ואילו רוסיה פרשה ממנה כתוצאה מהמהפכה הבולשביקית שפרצה בה.
ב-12 במרץ 1917 (חודש פברואר לפי הלוח הרוסי) פרצה ברוסיה מהפכה אשר הפילה את הצאר ואת ממשלתו מן השלטון. הממשלה הזמנית ניסתה לערוך רפורמות, אך ברור היה כי ללא שלום לא תוכל המהפכה להתקיים. שר החוץ הרוסי החדש החל מיד בגישושים בכדי לבחון אפשרות זו. מבחינת בנות בריתה של רוסיה, מדינות ההסכמה, משמעותה של הפרישה הייתה נצחון של גרמניה ובעלות בריתה בחזית המזרחית והפניית על העוצמה כנגד החזית המערבית בצרפת. מפנה נוסף במלחמה התרחש באפריל 1917 - כניסת ארצות הברית למלחמה לצד בעלות הברית. כניסתה למלחמה נגרמה בעיקר מלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת שהכריזו הגרמנים בסוף ינואר, ושהביאה מייד להטבעת אוניות אמריקאיות בדרך לאנגליה. כשנתגלה בארצות הברית, כי גרמניה גם מסיתה את מקסיקו לתקוף את ארצות הברית בכדי להשיב לעצמה שטחים שאיבדה במאה הקודמת., נטתה דעת הקהל האמריקנית עוד יותר נגד גרמניה ובעלות בריתה. משהצטרפה ארצות הברית לבעלות הברית במלחמה , נטתה שוב הכף לטובתן.
ב-7 בנובמבר 1917 (אוקטובר לפי הלוח הרוסי הישן) הצליחו הבולשביקים בראשות לנין להשתלט על השלטון ברוסיה ולבצע את מהפיכתם. בהמשך, נחתם הסכם בין רוסיה לגרמניה ורוסיה יצאה מן המלחמה. לאחר יציאתה של רוסיה מהמלחמה, העבירה גרמניה את אותו חלק של הצבא שהתפנה מהמלחמה במזרח לחזית המערב. הם החלו בהפצצות כבדות של תותחים והצליחו לפרוץ את קווי הצרפתים והבריטים. בסוף מאי 1918 הגיע למרחק של כמה עשרות ק"מ מפריז. אולם למרות הישגיהם הזמניים, כוחם הותש בהדרגה, בעוד שהצד שמנגד זכה לסיוע של כוחות אמריקניים טריים. כשהחלה מתקפת הנגד , היה קו ההגנה הגרמני ארוך מאוד וכוחותיהם לא החזיקו מעמד. הקרבות עלו להם בקורבנות מרובים ובמספר גדול של שבויים. בעלי בריתם - האוסטרים, העותמנים והבולגרים - התמוטטו וכניעתם הייתה קרובה. הקרבות הוכרעו בניצחון מדינות ההסכמה על מדינות המרכז. מצב הפנים בגרמניה היה קשה אף הוא. מגפת שפעת קשה פקדה את הארץ ומאזורי גרמניה השונים דווח על רעב והתמרמרות. כתוצאה מהלחצים מבית, התחלפה הממשלה בגרמניה, והיא פנתה לאמריקנים בבקשה לדון על הסכם שביתת נשק. האמריקנים הסכימו אך בדרישה אחת: שאת גרמניה תייצג ממשלה דמוקרטית, ולא שלטון בחסות הפיקוד העליון. ב-9 בנובמבר 1918 פרצה מהפכה בגרמניה, שסילקה את הקייזר מן השלטון ומסרה את השלטון למועצה של ממוני עם משתי המפלגות הסוציאליות. יומיים אחר כך, ב-11.11.1918 נחתם בצרפת הסכם שביתת נשק.

תוצאות המלחמה:
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, אך תוצאותיה היו נוראות: שמונה וחצי מיליון הרוגים ועוד שבעה עשר מיליון פצועים. בחודש נובמבר 1918 נחתם הסכם שביתת הנשק עם גרמניה. המדינאים התכנסו בפריז כדי לקבוע סדרים חדשים בעולם. 32 מדינות ניצחו במלחמה, אבל את עיקר ההסדרים החדשים קבעו המנהיגים של ארבע המדינות הגדולות: וילסון - נשיא ארצות הברית, לויד ג'ורג' - ראש ממשלת אנגליה, קלימנסו - ראש ממשלת צרפת ואורלנדו - ראש ממשלת איטליה. בראש ועידת השלום עמד נשיא ארצות הברית וילסון, והא שקבע את העקרונות שלפיהם ייחתמו הסכמי השלום.

הסכמי השלום ("חוזה ורסאי") קבעו כי גרמניה תפנה שטחים רוסיים ותשחרר שטחים צרפתיים; פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית על ידי מתן לעמים הנתונים תחת שליטתה הזדמנות לפיתוח אוטונומיה לאומית; עמי האימפריה העותמנית שאינם תורכים יקבלו אוטונומיה לאומית; פולין תזכה בעצמאות, וכן קבעו הקמת ארגון בינלאומי אשר יבטיח את העצמאות של כל המדינות - ארגון חבר הלאומים.

אחת התוצאות החשובות ביותר של מלחמת העולם הראשונה הייתה ההכרה בזכותם של עמים קטנים לחיות באופן עצמאי ואוטונומי. ואכן, חלק מעמי האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העותמנית זכו לעצמאות. תוצאה אחרת הייתה הניסיון להחליש את גרמניה ולהענישה. גרמניה, שנחשבה אחראית לפרוץ המלחמה, נאלצה לשלם פיצויים למדינות המנצחות. הצבא הגרמני הועמד תחת פיקוח, וכמות הנשק שלו הוגבלה. סופה של מלחמת העולם הראשונה הייתה גם סופן של האימפריות הגדולות - האימפריה העותמנית והאוסטרו-הונגרית. על חורבותיהן הוקמו כמה מדינות לאום עצמאיות כמו יוגוסלביה, פולין וצ'כוסלובקיה.

מה קשור?

מהי מלחמת העולם השניה?  לקסיקון למונחים היסטורים  מה הייתה המהפכה הרוסית?  מהי רפובליקת ווימאר?  מה היו דפוסי הפעילות הציונית בארצות אגן התיכון בין שתי מלחמות העולם?  מה היו התמורות ביהודי ארצות האיסלם בין שתי מלחמות העולם?  מה היו הגורמים למשבר הכלכלי הגדול בארה"ב ב-1929?

 

 הוסף הערה חדשה    שנה את ההגדרות בנוגע להערות