מהן הפרעות אכילה?

הפרעות אכילה מאיימות על חיי החולים בה אשר מאופיינות בהרעבה עצמתי בלתי נשלטת הנובעת מאשליה שגופו של החולה שמן מדי. שתי הפרעות האכילה הנפוצות ביותר, בעיקר בקרב נשים צעירות, אך גם גברים לוקים בהן, הן אנורקסיה ובולימיה.

אנורקסיה נרבוזה:
הפרעת אכילה אשר מקורה לא ידוע, אך מתבטאת בתפיסה מעוותת של הגוף. האנורקסיה גורמת לאיבוד תאבון והחולים בה מסרבים לאכול לפרקי זמן ממשוכים. האנורקסיה נפוצה בעיקר אצל נשים צעירות בגילאים 16-17, אך יש גם גברים הלוקים בה. לחולים בדרך כלל יש רצון לאיבוד משקל, למרות שבדרך כלל משקל גופם הוא כרבע מתחת למשקל התקין. החולים אוכלים מעט מאוד, מרבים בפעילות גופנית ובהקאה.

האנורקסיה גורמת לנזקים כבדים שהקיצוני שבהם הוא מוות, אך גם במקרים אחרים נגרמים נזקים רבים הכוללים פגיעה ברבות ממערכות הגוף, כמו הלב, מערכת העיכול, המערכת ההורמונלית וכיו"ב. המחלה גורמת להפסקת המחזור, איבוד רצון למגע מיני ואימפוטנציה. כמו כן, גרומת ללחץ דם נמוך ודופק נמוך ועצירות. לחולים באנורקסיה יש בדרך כלל הרבה שיער גוף. בנוסף לכך, המחלה גורמת לתחושת מלאות לאחר אכילה, כאבי בטן, בחילות, חולשה, סחרחורות ולעתים התעלפויות, וכאבי ראש. מבחינה חברתית ונפשית, לחולים יש תנודות במצב הרוח, התפרצויות זעם, אי שקט, קשיי שינה, דיכאון, ירידה בחיוניות, חוסר אנרגיה וכוחות, חרדה והפרעות בריכוז.

על פי רוב המחלה מתחילה בדיאטת הרזייה המתפתחת לנוהג כפייתי. החולה מאבד ממשקלו ועלול למות מרעב. הסיבות הפסיכולוגיות למחלה הן מורכבות ותכופות כרוכה התופעה ביחסי משפחה מעורערים.

סימני הזיהוי למחלה: לחולים יש דימוי גוף מעוות. הם מרגישים שמנים גם כשהם רזים והם מפחדים מעליה במשקל, וכתוצאה מכך הם מוסיפים לרזות ולרזות, ללא עדות למחלה גופנית. החולים עוסקים כל הזמן בנושא האוכל (קלוריות ומרכיבים תזונתיים), אך לא אוכלים ומכחישים שהם רעבים. החולים מתעמלים בצורה מופרזת ונשקלים לעתים קרובות. שיער החולים מתחיל לנשור ולחולות יש הפרעה או הפסקת המחזור. כמו כן המחלה מתבטאת בהרגלי אכילה חריגים, כמו הימנעות ממאכלים מסויימים ומאכילה משותפת, ויתור על ארוחות, בישול לאחרים, אכילה איטית, חיתוך המזון לחתיכות קטנות.

הטיפול במחלה: השגחה נמרצת, תרופות הרגעה ופסיכותרפיה, ולעתים דרוש אשפוז.

בולימיה נרבוזה:
הפרעת אכילה הקשורה באנורקסיה, המתבטאת בבולמוס אכילה ואחר כך הקאה מאולצת, על מנת לא לספוג את הקלוריות שבמזון, או לחלופין שימוש בחומרים משלשלים או התעמלות מופרזת.

כמו אנורקסיה, רוב החולים במחלה הן נשים צעירות עבורן הרזיה היא אובססיה. המחלה עלולה לפרוץ כתוצאה מלחץ, לפעמים המחלה פורצת מדי כמה שבועות, ולפעמים במקרים הקשים יותר - כל יום.

ההקאות התכופות והחומצות שמופרשות בהקאה יכולות לגרום לזיהום ולרגישות בגרון, צרבת ונזק לשיניים. לרוב חולי הבולימיה יש הפרעה נפשית המסוכנת פחות מאלה הלוקים באנורקסיה, ועל כן הטיפול בהם הוא יעיל יותר. למרות שהבולימיה היא בדרך כלל אינה בולטת לעין, בגלל שהסובלים ממנה אינם עולים במשקל, הבולימיה גורמת לחולים בה לראות תמונה מעוותת של גופם וגורמת להם לעיסוק תמידי באוכל, דבר שמונע מהם לחיות חיים נורמליים.

הסימנים המזהים למחלה הם: מבחינה נפשית חברתית, תחושות שליליות ביחס לאכילה, תנודות במצב הרוח, דיכאון, ביקורת עצמית גבוהה, התפרצויות זעם, קשיי שינה, בידוד חברתי וקשיי ריכוז וביצועים לימודיים. לעתים קרובות החולים בבולימיה מפגינים חוסר שליטה בתחומים אחרים מלבד אוכל, כמו בזבוז כסף, שימוש בסמים או באלכוהול ויחסים אישיים בלתי יציבים. מבחינה גופנית, בעיות שיניים, כאבי בטן, צרבת, אי נוחות לאחר אכילה, עצירות, חולשה, עייפות, כאבי ראש, סחרחורות. בנוסף לכך, אכילה מהירה של כמויות מזון גדולות בפרק זמן קצר, בדרך כלל מאכלים עתירי קלוריות, התקפי זלילה - ולמרות זאת משקל גוף תקין, קניית כמויות גדולות של מזון, עיסוק בפעילות גופנית נמרצת, צום או עיסוק מוגבר בדיאטות, הליכה תכופה לשירותים לאחר אכילה, אכילה בתגובה ללחץ נפשי, וסת לא סדירה, ירידות ועליות תכופות במשקל, הבעת תחושות בושה ואשמה בקשר לאכילה, נטייה למצבי רוח דיכאוניים והרגשה של איבוד שליטה.

הסברים להפרעות אכילה אלה אומרים שהמחלות נובעות מלחצים של החברה על החולים לרזות, השפעות לחץ ותוצאות של הפרעה נפשית או בעיות משפחתיות. הטיפולים במחלות אלו כוללים טיפול פסיכולוגי ותרופות.

איך אפשר לעזור?
אם אתה מודאג ממישהו שמגלה סימנים של אנורקסיה או בולימיה, אינך יכול לטפל במחלה בכוחות עצמך, אבל אתה כן יכול לעזור: אל תעקוב אחר מה שהחולה אוכל או תכריח אותו לאכול, אלא תראה לו שאכפת לך ממנו. בטא את דאגתך בכנות ובפתיחות, אל ללא ביקורת וללא שיפוטיות. הפגן תמיכה וידידות מתמשכת על ידי הקשבה וניסיון להבין את מצבו של החולה. היה מוכן שהחולה יכחיש שיש לו בעיה - מי שחווה הפרעת אכילה חש בושה ומתקשה להודות בכך. הצע לחולה לפנות לבעל מקצוע המתמחה בהפרעות אכילה, כמו פסיכולוג, עובד סוציאלי או רופא. אם החולה מסרב לקבל עזרה מקצועית, עודד אותו לפנות למבוגר אחר, כמו הורה או מורה. יש להיות ערים לסימנים של הידרדרות במצב הבריאות הגופני או הנפשי.

איך מטפלים?
לטיפולים הרפואיים באנורקסיה ובבולימיה יש מטרה פשוטה - להביא לידי עלייה במשקל או לדכא את דחף הזלילה. לאחר שהאנורקסיה מאובחנת, בדרך כלל הטיפול יכלול תמיכה פסיכולוגית, עידוד אכילה מאוזנת ונורמלית - לעתים קרובות הדבר יכלול טכניקות התנהגות המתגמלות על עליה במשקל, או האכלה בכח, שזאת אופציה נדירה אשר נוקטים בה בדרך כלל, רק כאשר משקלו של החולה ירד אל מתחת לנקודה קריטית. הטיפול הפסיכולוגי הוא הכרחי משום שהחולים באנורקסיה סובלים לרוב מדימוי עצמי מאוד נמוך, ורואים במשקל את התחום היחיד שבו הם מרוצים מעצמם. לכן הטיפול צריך לעזור לחולים להרגיש טוב עם עצמם גם בתחומים אחרים, כך שיוכלו לוותר על הצורך המוקצן למשקל נמוך כביטוי ליופי. הטיפול באנורקסיה הוא בדרך כלל מאוד קשה משום שהסובלים מההפרעה מתקשים לעתים לשתף פעולה, ורואים בטיפול כמכשיר שנועד למנוע מהן את השגת מטרתם העיקרית - להיות רזים.
הטיפול בבולימיה כולל יעוץ ותמיכה פסיכולוגית, תוכנית לחינוך לתזונה על מנת לסייע לחולה להבין אלו מזונות מעוררים את הזלילה; וטיפול נגד דיכאון, אשר בו נעשה שימוש לעתים קרובות, אך אין הוא יעיל משום שאינו מטפל בגורם שנמצא בשורש הבעיה.

מה קשור?

מהי תזונה נכונה?  מהם ויטמינים?  מהי קלוריה?  כמה קלוריות יש ב...?  מהי מערכת העיכול?

 

 הוסף הערה חדשה    שנה את ההגדרות בנוגע להערות