מי היה לודוויג ואן בטהובן?

מלחין גרמני הנחשב ל"מיכאלנג'לו של המוסיקה", בשל היכולת האמנותית הרבה בה ניחן וכמות היצירות המוזיקליות המרשימה שהשאיר אחריו. בטהובן לא היה רק אחד מגדולי המלחינים בתולדות הזמנים, אלא אף אחד מענקי הרוח בכל הדורות.

בטהובן נולד בבון שבדרום גרמניה, השני מבין שבעה ילדים שרק שלושה מהם זכו להגיע לבגרות. כשרונו המוזיקלי יוצא הדופן של בטהובן בלט כבר בגיל צעיר מאוד. הוא קיבל הכשרה מוזיקלית שיטתית ומסודרת החל מגיל 9, וכבר בגיל 12 שימש כעוזר לנגן העוגב ומאוחר יותר ניגן על כלים שונים בתזמורת החצר. בשנת 1783, לפני שהיה בטהובן בן 13, פורסמה היצירה הראשונה פרי עטו.

בשנת 1787, יצא בטהובן לוינה כדי לפגוש את מוצרט, הגאון אודותיו דיברו כולם, אך בטהובן שהה בוינה ימים ספורים בלבד כאשר הגיעה אליו הידיעה על מחלת אימו, ומיהר לשוב לבון. כעבור זמן קצר מתה אמו וגם מצבו של אביו השתיין היה בכי רע. מצבה של משפחתו של בטהובן היה בתקופה זו כה רע, עד כי בית המשפט בבון קבע כי בטהובן ולא אביו יהיה האפוטרופוס של שני אחיו.

בטהובן בן השבע עשרה חזר לעבודתו אצל הרוזן פריננג ולדשטיין בבון והחזיק במשרה זו במשך חמש השנים הבאות של חייו.

בשנת 1792, שלח אותו פטרונו הרוזן לוינה כדי ללמוד אצל יוזף היידן, מוזיקאי אוסטרי, שנחשב בזמנו לאחד מגדולי המוזיקאים של דורו. בשלב זה של חייו בטהובן כבר היה פסנתרן מחונן, כנר מעולה ומלחין מבטיח, וייתכן שבשל כך לא נוצרו יחסי תלמיד-מורה טובים ביניהם. דרכם של בטהובן והיידן נפרדו, למרות ששררה בינהם הערכה הדדית עמוקה. כמו כן, בטהובן למד אצל מוזיקאים אחרים, בינהם אנטוניו סליירי, מוזיקאי איטלקי אשר פעל בווינה כמלחין החצר המלכותי.

מעמדו של בטהובן בחברה הווינאית הלך והתבסס בהדרגה: כישרונותיו המוזיקליים וקשריו הטובים של פטרונו אפשרו לו להתמקם בנוחיות בחברה הווינאית ובתוך זמן קצר הביא אליו את שני אחיו.

תהליך ההתרחבות של השוק ליצירות מוזיקליות (שנמכרו כחוברות תווים), שהתרחש בעקבות תהליכים שונים שעברו על הבורגנות בווינה ובמרכזים עירוניים אחרים, סיפק לבטהובן מרחב תמרון בתחום הכלכלי ומידה של עצמאות. בטהובן היה פחות תלוי בפטרונים העשירים, כאשר חלק מסוים מהכנסותיו הגיע מהזכויות על היצירות שנמכרו.

בטהובן פיתח - בהיותו חביבן של האצולה והבורגנות הווינאית הגבוהות - קריירה נאה של מלחין ומבצע, מורה לנגינה של אישי מדינה וחברה, ואורח קבוע בסלונים שלהם.

בשנת 1808, התאגדו שלושה פטרונים גדולים של בטהובן בוינה, כדי להבטיח לו הכנסה שנתית גבוהה שתאפשר לו להקדיש את כל זמנו להלחנה. בטהובן מצא את עצמו במצב שהוא נהנה מחופש אומנותי המשולב בחופש מדאגות מחייה.

דווקא כאשר היה נראה כי העתיד צופן בחובו רק טוב, החלו לנחות על בטהובן צרות בזו אחר זו: פטרוניו התקשו לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות כלפיו, כתוצאה מהמלחמות הבלתי פוסקות נגד נפוליאון. המשבר הכלכלי שאוסטריה הייתה שרויה בו בגלל אותן מלחמות השפיעו לרעה על הכנסותיו ממכירת התווים של יצירותיו.

לבעיות הקשות הללו הצטרפה בריאותו הלקויה, ובמיוחד מחלת האוזניים שהלכה והחריפה. הסיפטומים הראשונים שלה הופיעו כנראה בשנת 1798, וארבע שנים לאחר מכן הזכיר אותם בטהובן בצוואה שכתב.

מצבו של בטהובן המשיך להידרדר, ובשנת 1814, הוא הופיע בפעם האחרונה בהופעה פומבית. החל משנת 1818, הדרך היחידה לתקשר עם בטהובן הייתה בכתב.

למרות קשייו של בטהובן, הוא המשיך להלחין. בשנת 1810, הוא סיים להלחין את הקונצ'רטו (יצירה תזמורתית לתזמורת ולכלי סולו אחד או שניים) המכונה "הקיסר" והחל לעסוק בחיבור הסימפוניה (יצירה תזמורתית המורכבת בדרך כלל מארבעה פרקים בעלי מזג מוזיקלי שונה) השביעית, שנוגנה לראשונה בשנת 1813, בוינה.

אחרי חיבורה של הסימפוניה השלישית, היה לבטהובן עשור של יצירה מרובה ומגוונת. הוא חיבר במהלך תקופה זו את הסימפוניה החמישית - שהיא כנראה אחת היצירות המוזיקליות הידועות ביותר בתרבות המערבית, ואת הסימפוניה השישית, המכונה פסטורלית, משום שהמלחין מתאר בה את התרשמויותיו ואת חוויותיו מן האווירה והנוף הכפריים. כמו כן עסק בטהובן בהלחנת קונצ'רטי, ובסה"כ חיבר חמישה קונצ'רטי לפסנתר וקונצ'רטו אחד לכינור.

בין השנים 1815-1820, הייתה לבטהובן הפסקה בעבודתו המוזיקלית, ורק במחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה ה-19 הוא חזר ליצור בהשלימו את ה"מיסה החגיגית" ואת הסימפוניה התשיעית, שהיא ביטוי לחדשנותו של בטהובן: הוא שילב בה בניגוד למסורת ולמקובל, מקהלה. סימפוניה זו עם שירת המקהלה המייחדת אותה, זוכה לפופולריות רבה והיא נמנת עם היצירות המושמעות והמוכרות ביותר.

ב-26 במרץ 1827 מת בטהובן ממחלה והוא בן פחות מ-57.

יצירותיו של בטהובן - 9 סימפוניות וששת הקונצ'רטי שהלחין, יחד עם יצירות נוספות - מצטיינות בביטוי של תנודות רגשיות עזות והן מלאות ניגודים והפתעות. ביצירותיו פרץ בטהובן גבולות וחרג מן הפרופורציה והכללים המקובלים. חדשנות זו בולטת במיוחד ביצירותיו המאוחרות יותר, כמו הסימפוניה התשיעית.

מה קשור?

מי היה יוהן סבסטיאן באך?
מי היה וולפגנג אמדאוס מוצרט?

לא נמצאו הערות.