|
||||||||||
|
||||||||||
|
||||||||||
|
||||||||||
|
מי היה וולפגנג אמדאוס מוצרט?גאון מוסיקלי מושלם, מגדולי המלחינים בתולדות הזמנים. כבר בהיותו בגיל רך, נודע ברחבי אירופה כילד פלא והמונים נהרו לראותו בהופעותיו ביבשת, מלהטט על כלי נגינה שונים, ומלחין יש מאין יצירות קטנות ממוחו הפורה להנאת הקהל.מוצרט נולד במשפחה מוזיקלית: אביו היה מוזיקאי ידוע, מנצח ותאורטיקן של מוזיקה. האב לימד את ילדיו נגינה וכך גם נתגלה כישרונו המוזיקלי יוצא הדופן של מוצרט הצעיר. אביו, שעמד על היכולת הבלתי מצויה שהתגלתה בבנו בן הארבע, השקיע בו זמן ואנרגיה מיוחדים. מוצרט היה אולי המוכשר ביותר, אך גם שאר אחיו היו בעלי כישורים מוזיקאליים יוצאי דופן, ואביהם היה נחוש בדעתו להפיק מכך את המירב. בשנת 1762, כשמוצרט היה בן שש, לקח אביו את ילדי הפלא שלו וערך עמם מסע מוזיקלי. היעד היה חצרות האצילים, שהיו הצרכנים העיקריים של מוזיקה באותה תקופה, והיחידים שיכלו להבטיח את עתידם הכלכלי של המוזיקאים. המשפחה המנגנת בילתה חודשים בדרכים, כשהיא מופיעה במרכזים עירוניים גדולים כמו מינכן, רומא, פריז ולונדון. שנות השישים של המאה ה-18 היו מוצלחות מאוד עבור מוצרט: לפני גיל עשר כבר כתב סימפוניה (יצירה תזמורתית המורכבת, בדרך כלל, מארבעה פרקים בעלי מזג מוזיקלי שונה) ואופרה - "אפולו ויקינטוס". בהיותו בן שלוש עשרה הוא קיבל משרה אצל הארכיבישוף של זלצבורג, עיר הולדתו באוסטריה, וכעבור שנה נסע למילאנו, בהזמנת בית האופרה לה סקלה. במילאנו זכה מוצרט בן הארבע-עשרה להצלחה גדולה. האופרה הראשונה שהעלה שם - "מיתרידטס מלך פונטוס" - זכתה להצלחה עצומה והמוניטין של הנער המוכשר הרקיע שחקים. במהלך שהותו באיטליה, שהייתה אחד המרכזים החשובים של המוזיקה באירופה, הוא לא למד רק את השפה האיטלקית אלא גם הלחנה, וכך רכש שליטה בסגנון האופרה שהיה מפותח בה מאוד. כמו כן, המלחין האוסטרי הצעיר הושפע גם ממלחינים גרמניים, ובמיוחד מיוזף היידן, שנחשב בזמנו לאחד מגדולי המוזיקאים בדורו, שהשפיע על מוצרט השפעה עמוקה. בראשית שנות השבעים חזר מוצרט לזלצבורג ושם קיבל משרה אצל הפטרון הותיק של המשפחה - הארכיבישוף של העיר, אך עד מהרה התברר למוצרט, אשר הפך מנער לאדם בוגר, כי השכר אינו מספיק לו, ולכן עזב את עיר ילדותו ויצא לסיור בבירות אירופה ובחצרותיה, כדי למצוא לו משרה טובה ומכניסה יותר. באחת מנסיעותיו הכיר את אלואיזה ובר והתאהב בה. אביו של מוצרט, שלא התלהב מהקשר בינהם , שלח את מוצרט לפריז יחד עם אמו. השניים יצאו לפריז, אשר האירה לו פנים עשרים שנה קודם לכן, אך הפעם נחל מוצרט אכזבות ומכאובים. זמן מה לאחר שהגיעו לפריז נפטרה אמו של מוצרט וכמה חודשים אחר כך הוא שב לזלצבורג. בזלצבורג התגורר מוצרט כשנתיים. האופרה שכתב באותן שנים - "אידומנאו מלך כרתים" - זכתה להצלחה גדולה, ובעקבותיה הזמין אותו הארכיבישוף של זלצבורג לחצרו הוינאית. ב-1781 הגיע לוינה, אך שוב נחל אכזבה מרה, כשלא מצא את מקומו בחצרו של הארכיבישוף. מוצרט בן העשרים וחמש החליט לא לשוב הפעם לזלצבורג, אלא להשאר בוינה ולמצוא לעצמו מקורות פרנסה שאינם תלויים בפטרונותם של אצילים ורבי כנסייה. בשנת 1782, נראה היה שההצלחה בהישג יד: בהזמנתו של מלך אוסטריה, יוזף השני, כתב מוצרט את האופרה המצליחה "החטיפה מן ההרמון". באותה שנה הוא נשא לאישה את קונסטנצה ובר, אחותה של אלואיזה ובר, אהבתו הנכזבת. הנישואין היו שלב נוסף בביסוס עצמאותו ובניתוקו משליטת אביו. חייו של מוצרט בוינה היו פוריים מאוד מבחינה מוזיקלית, ובעיר זו הוא כתב שש אופרות ואת רוב יצירותיו האחרות. בשנת 1766, הוא חיבר את האופרה "נישואי פיגרו" ושנה אחר כך את "דון ג'יובני". שתי האופרות הועלו בוינה בהצלחה חלקית בלבד, אך הצליחו מאוד בערים אחרות. כשלון רדף הצלחה, ובכל פעם שנדמה היה שהקריירה של מוצרט עולה על מסלול של יציבות, חלה נסיגה. בשלוש השנים שלאחר "דון ג'יובני", מוצרט לא קיבל אף הזמנה חדשה לאופרה. הוא ניצל את ההפוגה לחיבור שלוש מהידועות בסימפוניות שלו - מספרי 39, 40 ו-41 (המכונה "יופיטר"). בשנת 1790, שוב כתב מוצרט אופרה - את "כך עושות כולן" - ובשנת 1791, הוזמנה אצלו אופרה לכבוד הכתרת לאופולד השני לקיסר החדש. במקביל, מוצרט עבד על האופרה "חליל הקסם", אשר להבדיל מיצירותיו הקודמות, נועדה לבמה המסחרית-פופולרית. החיים של מוצרט בוינה היו, אם כן, רצופים עליות ומורדות. בשנים האחרונות נשפך אור על חייו של מוצרט בוינה, ובמיוחד על שנותיו האחרונות. נראה, כי בשנים אלה נקלעה משפחתו של מוצרט למצוקה כלכלית ועברה עליו תקופה קשה. אולם משבר זה לא היה הראשון - בחיייו של מוצרט היו מחזורים דומים של הצלחה ואחריה כשלון ומצוקה. נראה, כי ערב מותו של מוצרט הסתמן דווקא שיפור במצבו - הוא עמד לקבל משרה ולצאת למסע קונצרטים, וכמות העבודה שהייתה לו בשנת חייו האחרונה מעידה על תקופה טובה יותר הניצבת בפתח. לרוע מזלו הוא חלה ומת לפני שהספיק לצאת מן המשבר, וכך קובע המיתוס על מוצרט המסכן והעני, שחי בחסרון כיס מתמיד, תוך התחמקות בלתי פוסקת מנושים. לאחר מותו, בשנת 1791, נקברה גופתו של מוצרט ללא מצבה, רישום וסימון, ומקום קבורתו המדוייק אינו ידוע. מוצרט הותיר אחריו מורשת מוזיקלית מגוונת ורחבת היקף: למעלה משש מאות יצירות מוזיקליות מסוגים שונים - מוזיקה קולית וכלית, מוזיקה חילונית ודתית, מוזיקה קאמרית (מוזיקה כלית המיועדת להרכבים קטנים, של שניים עד עשרה נגנים), סימפונות ואופרות. האופרות שחיבר מוצרט הן בין הידועות והמוכרות ברפטואר האופראי, והקונצ'רטי שלו לפסנתר נחשבים לפסגת יצירתו המוזיקלית ולאחד משיאי המוזיקה המערבית בכלל. החומר הרב אורגן במהלך המאה ה-19 על ידי לודוויג כחל, חוקר טבע ומיוזיקולוג, אשר ערך רשימה קטלוגית של יצירות מוצרט ומאז יצירותיו מזוהות על פי מספריהן ברשימת כחל. כישוריו המוזיקליים של מוצרט ממקמים אותו בשורה הראשונה של המלחינים בתרבות המערב. הוא כתב יצירות בעלות אופי תיאטרלי, המביעות קשת רחבה מאוד של רגשות אנושיים. כאחד הבולטים במוזיקאיים הקלאסים, מוצרט ביטא ביצירותיו שאיפה לפשטות ולבהירות, ופיתח מהלכים מוזיקליים מגובשים המובילים לשיאים רגשיים. תרומותיו החשובות לפיתוח האופרה, הקונצ'רטו והסימפוניה השפיעו עמוקות על עולמם המוזיקלי של המוזיקאים בשורות שאחרי מוצרט.
הוסף הערה חדשה שנה את ההגדרות בנוגע להערות
|
|||||||||
|
||||||||||
|
|
||||||||||