|
||||||||||
|
||||||||||
|
||||||||||
|
||||||||||
|
מי היה יוהן סבסטיאן באך?מלחין גרמני. נולד באיזנאך, טורינגייה ומת בלייפציג. תהילתו של באך, שהיה אחד המלחינים המזוהים ביותר עם תקופת הבארוק, דעכה במרוצת השנים אך הושבה לתודעת הציבור במאה ה-19. מאז נחשב באך לאחד המוסיקאים והמלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים.באך נולד בגרמניה כצעיר בארבע בנים. בגיל 9 התייתם מאמו וכעבור שנה התייתם גם מאביו. כתוצאה מכך , אחיו הבכור של יוהן סבסטיאן, יוהן כריסטוף, שעבד כנגן עוגב בכנסיה , לקח אותו תחת חסותו. באך הצעיר למד לנגן בעוגב ובצ'מבלו ופיתח את מיומנויותיו המוסיקליות בבית אחיו . במקביל הוא למד בבית ספר תיכון ואף סיים בו בהצטיינות בגיל 15. לאחר שסיים את בית הספר, עזב את בית אחיו והחל ללמוד בבית הספר של המנזר בעיירה לינבורג. תקופת לימודיו בבית ספר זה הייתה חשובה מאוד להתפתחותו המוזיקלית של באך, שכן הוא שר במקהלת בית הספר ונהנה מגישה לספרייה המוזיקלית שלו. בשנת 1703 בהיותו בן 18 בלבד, קיבל את משרתו הראשונה, ככנר בחצרו של הדוכס מווימאר. הוא הצליח במשרה זו וכעבור זמן קצר קיבל את תפקיד נגן העוגב. אחר כך מונה למנהל המוזיקלי של כנסייה בעיר ארנשטט, תפקיד שהיה כרוך גם בהלחנת יצירות מקוריות. גם במהלך עבודתו המשיך באך להשתלם ולהתפתח מבחינה מוזיקלית. בשנת 1705 , הוא יצא לחופשת לימודים ויצא לעיר ליבק בכדי לשמוע את אחד מגדולי המוסיקאים שהלחינו יצירות לעוגב - דיטריך בוקסטהודה, אשר השפיע רבות על באך. במשך שהייתו בליבק, באך למד טכניקות חדשות לניגון בעוגב שבהן השתמש מאוחר יותר בכנסייה בארנשטט. באך האריך על דעת עצמו את שהייתו בליבק. גילוי זה של עצמאות עתיד לאפיין את יחסיו עם בעלי סמכות לאורך כל הקריירה המוזיקלית שלו. בשנת 1707 , נשא לאישה את בת דודתו , מריה ברברה באך, ועזב את ארנשטט. מאוחר יותר הוא חזר בחזרה לחצרו של הדוכס מווימאר כנגן עוגב וכנגן בתזמורת הקאמרית שלו. באך עבד בחצרו של הדוכס שמונה שנים. המוניטין שיצר לו הניב לו הצעת עבודה חדשה מאחד הנסיכים הגרמניים, הנסיך לאופולד. בעקבות זאת באך נאלץ להתעמת עם מעסיקו הישן הדוכס, אשר סרב לשחררו מהתחייבויותיו הקודמות כלפיו. רק לאחר תלאות וסכסוכים , שכללו גם מאסר בגין הפרת חוזה, יכול היה באך לצאת לחצרו של הנסיך לאופילד. תקופת שכונתו של באך אצל הנסיך הייתה פוריה מאוד: מאחר והנסיך היה בעל ממון וחובב מוזיקה נלהב, עמדו לרשותו של באך אמצעים וסביבה המתאימים ליצירה. בשנת 1720, בעת שבאך שהה מחוץ לביתו, מתה אישתו ברברה. באך וחמשת ילדיו לא נותרו בודדים זמן רב. בסוף שנת 1721 הוא נישא בשנית לאנה מגדלנה, זמרת בחצרו של הנסיך לאופולד. היא ילדה לו עוד שלושה עשר ילדים, אך רק שישה מהם שרדו והגיעו לבגרות . בנתיים קיבל באך הצעת עבודה חדשה, את משרת המנהל המוזיקלי של העיר לייפציג, בה זכה לאחר תחרות קשה עם מועמדים נוספים. משרה זו הייתה משרתו האחרונה והוא שמש בה במשך עשרים ושבע שנים, עד יום מותו. החיים בלייפציג היו קשים לבאך יותר מאלה שבחצר הנסיך: הוא נאבק מאבקים בלתי פוסקים עם פרנסי העיר, היו לו קשיי פרנסה ומכאובים אישיים הכרוכים במות רבים מילדיו ובהזדקנות. למרות זאת השנים בלייפציג - במיוחד עד 1740, היו פוריות להפליא: בחוזה שחתם עם מועצת העיר לייפציג התחייב באך לכתוב יצירה לקראת כל יום ראשון ובמשך השנים הוא חיבר מאות כאלה. בתקופה זו כתב את הפסיונים (מונח המתייחס לתיאור ייסוריו של ישו ותחייתו) הידועים שלו וכן קנטטות (יצירות קוליות למקהלה) לימי ראשון רגילים ויצירות חגיגיות לאירועים מיוחדים בלוח השנה הנוצרי. בשנותיו האחרונות של באך , הוא כתב פחות אך גם מתקופה זו שרדו יצירות מופת שלו , הנחשבות לשיאים בתולדות המוזיקה , בינהן "וריאציות גולדברג", "אמנות הפוגה", ''המנחה המוזיקלית'' ו"המסה הגדול בסי מינור". בשנת 1749 חלה באך ובמהלך אותה שנה איבד את מאור עיניו, אך המשיך ליצור , כשהוא מכתיב תווים לתלמידיו. באך נפטר ב28 ליולי 1750 , בעיר לייפציג. בדורות הראשונים שלאחר מותו נשכחו באך ויצירותיו כמעט כליל. ביקרו את באך על המורכבות הרבה של יצירותיו, ורק כעבור 70 שנה החלה התעניינות מחודשת בהם , בעיקר להודות מחקריו של המלחין הגרמני יהודי פליקס מנדלסון. מאז, ובמיוחד במאה העשרים, באך הוא אחד המוזיקאיים הידועים והמושמעים ביותר.
הוסף הערה חדשה שנה את ההגדרות בנוגע להערות
|
|||||||||
|
||||||||||
|
|
||||||||||