כל הרווחים מפרסום נתרמים לצדקה
Brain Kingdom היסטוריה
מי היה וינסנט ואן גוך?
צייר פוסט אימפרסיוניסטי הולנדי. אביו היה כומר. ואן גוך סחר ביצירות אמנות, מורה באנגליה והיה מיסיונר בקרב כורי פחם בבלגיה. שנת 1880 בערך פנה לציור. במרבית יצירותיו הראשונות צייר איכרים. אחרי תקופת לימודים קצרה בהאג ובאנטוורפן, עבר לפריז ומשם עבר לארל. שם, צייר את יצירותיו המפורסמות ביותר - מטעים, חמניות, דוור מקומי ומשפחתו - אך רק ציור אחד נמכר בחייו. ביקור חברו גוגן הסתיים בריב שבמהלכו כרת ואן גוך חלק מאוזנו השמאלית. ב-1889 אושפז בבית חולים לחולי נפש. את ציורו המבשר רעות "שדה חיטה ועורבים" צייר זמן קצר לפני שהתאבד. מכתביו לאחיו תיאו הם התעודה המקיפה ביותר על חייו ויצירתו.

וינסנט ואן גוך נולד בהולנד לכומר קלויניסטי. בהיותו כבן שש עשרה, החל וינסנט לעבוד בבית העסק של דודו, שעסק בסחר בדברי אומנות. הוא עזב את מקום הולדתו ועבר להאג ואחר כך לבריסל שבבלגיה. גם תיאו, אחיו הצעיר, עסק בסחר אומנות והעניין המשותף חיזק את הקשר בין שני האחים לבית ואן גוך, קשר שנמשך כל חייו של וינסנט.

בשנת 1873, כשהיה ואן גוך כבן עשרים, הוא נשלח ללונדון כדי לעבוד בסניף הלונדוני של בית העסק, ושם אף החל לצייר בעצמו. בלונדון, הוא הכיר אישה והתאהב בה עמוקות. משלא השיבה לו אהבה, נקלע ואן גוך הצעיר למשבר נפשי קשה, שחשף בעיות רגשיות חמורות, העתידות להעיב על המשך חייו. בעקבות המשבר שעבר עליו בלונדון, נשלך ואן גוך על ידי דודו לסניף הפריזאי של בית המסחר לאומנות, כדי להחליף אוירה ולהתאושש.

פריז של שנות השבעים של המאה ה-19 הייתה מקום סוער ומרתק. בעקבות תבוסה צבאית ניצחת לפרוסיה, המדינה והחברה היו שרויות במערבולת פוליטית וכלכלית שנמשכה עמוק אל תוך העשור. הזירה האומנותית, על תחומיה השונים, הייתה סוערת לא פחות. ואן גוך נחשף בעקבות כך לעולם מורכב ומרתק זה ונשאב לתוכו. הוא הרבה לבקר במוזיאונים ובתערוכות, ובהשפעת אחיו תיאו החל להקדיש זמן רב יותר לציור.

ואן גוך לא מצא מנוח גם בציור, ולכן המשיך לחפש עיסוק שבו יוכל למצוא ייעוד ותכלית. הוא החל ללמוד תיאולוגיה, במטרה להיות כומר כמו אביו, אך לא סיים את הכשרתו. ואן גוך, בהיעדר כישורים רטוריים או כריזמה כלשהי, נאלץ לעזוב והוא שב לבית הוריו.

בתקופה קשה זו, אחיו שימש לו כמשענת. תיאו, שהצליח בעסקי האומנות, היה כבר מבוסס מבחינה כלכלית והוא תמך באחיו מורלית וכספית. מערכת היחסים המיוחדת בין האחים תועדה בחליפת מכתבים ממושכת בינהם, שנשמרה עד היום. מכתבים אלו חושפים אצל וינסנט ואן גוך פן אשר אינו ידוע בדרך כלל - כישרון כתיבה יוצא דופן והשכלה מרשימה.

לאחר שהתאושש מעט, ואן גוך נסע לבריסל על מנת ללמוד אומנות בצורה שיטתית ומסודרת. בשנת 1881, לאחר כשנה בבריסל, עבר להאג, שם למד שנתיים אצל הצייר מאופה, שהיה קרוב משפחה של בני משפחת ואן גוך. בהאג, הוא פגש זונת רחוב ואסף אותה ואת תינוקה לביתו. היא שימשה לו מודל לציוריו והוא דאג לכל מחסורה.

ב-1883, עזב ואן גוך את האג, והחל לנדוד ברחבי הולנד, כשהוא מרבה לצייר נופים ודמויות מהאזורים הכפריים של הארץ ומהווי החיים שלהם. אחד מציוריו הידועים מאותה תקופה הוא "אוכלי תפוחי האדמה", המתעד את העוני האיום ואת הרעב שהכו בחלק מן האוכלוסייה הכפרית בהולנד בשל מחלות שתקפו את תפוח האדמה.

בשנת 1885, מת אביו של ואן גוך, והוא חזר לבלגיה והתגורר בעיר הנמל אנטוורפן. שם גילה ואן גוך את תחריטי העץ היפניים - טכניקת אומנות שעשתה עליו רושם כה כביר, אשר את עקבותיה ניתן לזהות בקלות בכמה מיצירותיו. טכניקה זו מהווה אחד ממקורות ההשפעה המרכזיים על התפתחותו של ואן גוך כאמן.

לאחר שנה בפריז, חזר ואן גוך לפריז, בסיועו של אחיו תיאו. הוא החל להשתלם בסטודיו לציור וקשר קשרים עם כמה ציירים שהיו קשורים לעיצובם של הסגנונות המודרניים בציור. האמן שהכי השפיע על ואן גוך בהקשר זה היה פול גוגן, צייר צרפתי שהיה מראשוני הסגנון הפוביסטי בציור.

כעבור שנתיים חש ואן גוך שוב אי נחת ובשנת 1888, הוא עזב את פריז ונסע דרומה - לעבר חופי הים התיכון ועבר להתגורר בארל. הוא הרבה לצייר את מראות העיר וסביבותיה, ואת השדות שהקיפו אותה. "החמניות" הוא אחד מציוריו הידועים מתקופה זו.

בשנים בהן חי ואן גוך בדרום צרפת, הוא התקרב לסגנונו של פול גוגן. הוא החל, בעקבותיו, לפתח סגנון חדש, בעל אופי יותר סובייקטיבי ורגשי, והתרחק מן היסודות השכלתניים של האימפרסיוניסטים. הוא התעניין בעיקר בצבע ובאור, וניסה ליצור מרקמים חדשים של צבע, המבטאים את האופן שבו המתבונן תופס את האובייקטים ולאו דווקא מתארים אותם בנאמנות.

מערכת היחסים של ואן גוך עם פול גוגן הייתה אחד הצירים המרכזיים של חייו באותם שנים, ולא רק מבחינה אמנותית - גוגן היה אחד האנשים הקרובים לו ביותר, והתקרית שהתרחשה בינהם היא סימן מובהק להתדרדרותו הנפשית של ואן גוך: באחת מנקודות השפל שלו תקף ואן גוך את ידיו גוגן, שבא מפריז לחיות לצדו, ואיים עליו בתער. כעבור שעות אחדות, מתוך חרטה עמוקה על התנהגותו, כרת לעצמו את אוזנו הימנית והעניק אותה לזונה. אחיו תיאו מיהר לארל ואשפז את וינסט במוסד לחולי רוח.

ואן גוך לא החלים ממחלתו עד יום מותו, אך הרבה לעבוד בתקופות של הפוגות ממנה, ויצר כמה מיצירותיו הידועות, ביניהן ציור של שדרת ברושים, המתנשאים לשמים כמו להבות אש. ה-27 ביולי 1890, תוך כדי טיול בשדות הסמוכים למקום מגורי, ירה ואן גוך בעצמו, נפצע קשה וכעבור יומיים נפטר. אחיו תיאו נפטר זמן לא רב אחריו ונקבר בסמוך אליו.

הקריירה האמנותית של וינסט ואן גוך הייתה קצרה מאוד-- מעט יותר מעשר שנים, אך הוא הותיר אחריו מספר עצום של יצירות - 750 ציורים בערך וכ-1600 רישומים - כמה מהן נמנות עם היצירות הידועות ביותר בעולם. בחייו כמעט ולא זכה ואן גוך להערכה, ורק במאה העשרים הלכה דמותו של ואן גוך וצברה פופולריות, עד שהפך לאחד מהאמנים הידועים ביותר בעולם, ויצירותיו נמכרות בסכומי עתק.