כל הרווחים מפרסום נתרמים לצדקה
Brain Kingdom היסטוריה
מה הייתה המהפכה הדתית באירופה?
במאה ה-16 התרחשה באירופה מהפכה דתית שפילגה את הנצרות. מהפכה זו לוותה במלחמות דת. המלחמות נמשכו למעלה ממאה שנים, ומאות בני אדם נפגעו במהלכן. תוצאותיהן של מלחמות אלה ניכרות עוד היום בפיצול בין זרמים שונים בנצרות ובמאבקים אלימים הממשיכים להתקיים על רקע הפילוג הדתי

כוחה של הכנסיה הקתולית במאה ה-16 היה רב והשפעתה על מאמיניה הייתה חזקה. כוחה הרב של הכנסיה נבע מהרכוש הרב, כמו אדמות ומבנים, שהכנסייה צברה, וכן מן הקשר ההדוק שהיה לה עם מאמיניה באמצעות נציגיה ושליחי האפיפיור השונים, כמו הכמרים, הבישופים, האריכבישופים והנזירים.

המאמינים מכל מעמדות החברה השתתפו בתפילות ובטקסים שנערכו בכנסיה, כמו למשל בטבילה, וידוי, מיסה, חגים ועוד. הכנסיה תמכה באלמנות וביתומים, דאגה להעניק סיוע רפואי לחולים, ניהלה במנזרים בתי ספר שהתחנכו בהם בני כל השכבות באוכלוסיה והיא פיקחה על התכנים הלימודיים באוניברסיטאות.

למרות כל זאת, היו מאמינים לא מעטים שלא היו מרוצים מפעולותיה השונות של הכנסיה ומתחו עליה ביקורת. מאמינים אלו התארגנו בקבוצות ושאפו לקיים את אמונתם הנוצרית בדרך שונה מזו שהכתיבה הכנסיה הקתולית. במהלך ימי הביניים הצליחה הכנסייה לדכא את תנועות מחאה אלו, אך בעת החדשה כבר לא.

מרתין לותר: בעולם קתולי זה גדל מרטין לותר (1483-1546) בן לכורה נחושת גרמני. כשהיה בן 22 בחר לותר להצטרף למנזר וללמוד תיאולוגיה במטרה לקיים את מצוות הדת. מאוחר יותר, התמנה לותר לפרופסור לתיאולוגיה באוניברסיטה.

בשנת 1511, ביקר לותר ברומא ונדהם למראה עושרן של הכנסיות, שהתבטא בפסלים, ציורי קיר ו-ויטראז'ים מרהיבים שפיארו אותן. האפיפיורים בנו ארמונות פאר ונהגו לערוך בהם סעודות מרובות משתתפים. הבזבוז והמותרות קוממו את לותר, שטען כי רומא מושחתת יותר מסדום, ושחיי הראווה והמתורתות שמנהלים אנשי הכנסייה מנוגדים לעקרון ההסתפקות במועט של אבות הכנסיה הראשונים.

לותר נזדעזע מן השחיתות שהלכה והעמיקה בקרב ממלאי התפקידים בכנסיה. במנזרים נמצאו נזירים שלא צייתו ותקנוני הכנסיות. כמרים רבים לא ידעו קרוא וכתוב ולא שמרו על פרישות מנשים, כפי שמחייבת הכנסייה. גם אפיפיורים חטאו בכך ואף הגדילו לעשות ומינו את בניהם למשרות בכנסיה ואף מכרו משרות תמורת כסף רב.

לותר חלק על דברי האפיפיור, הבישופים והכמרים, אשר טענו כי חטאי המאמינים יכופרו ויימחלו רק אם יקיימו את כל הטקסים והמצוות. בתחילה תקף לותר את אחת השיטות המקובלות של הכנסיה לגיוס כספים: מכירת שטרי מחילה, שהיו ניירות שהבטיחו למי שקנה אותן כפרה על חטאים וגאולה בעולם הבא תמורת תשלום כספי. החוטא לא נדרש להביא חרטה על חטאיו בכדי לזכות במחילת האל. שליחי האפיפיור, כמרים ונזירים, הסתובבו בקרב קהילות נוצריות ומכרו שטרי מחילה כאלה למאמינים תמימים.

לותר ראה במעשים אלו רמאות והולכת שולל. מכירת שטרות המחילה הכניסה לאפיפיורים הרבה כסף, שבו הם השתמשו בכדי לבנות כנסיות מפוארות ולערוך חגיגות בזבזניות.

כאשר החלו למכור שטרות מחילה גם בעירו של לותר, החליט לפרסם ברבים את ביקורתו נגד הכנסיה. הוא תלה על דלתות הכנסיה בעיר מסמך שביטא את דעותיו נגד הכנסיה. מסמך זה נקרא 95 התזות (1517). בביקורתו נגד הכנסיה טען לותר כי רק האל - ולא האפיפיור - יכול למכול על חטאים. לדבריו, סיוע לעניים עדיף על רכישת שטרי מחילה.

תלמידיו ואוהדיו של לותר תרגמו מלטינית לגרמנית את 95 התזות, הדפיסו והפיצו אותן בתוך חודשים אחדים בכל רחבי גרמניה. הודות להמצאת הדפוס הודפסו כתביו של לותר בעשרות אלפי עותקים ודיעותיו הופצו במהירות במרכז אירופה ובמערבה. מחאתו של לותר הביאה אפוא למהפכה דתית שנועדה להביא לרפורמציה, כלומר לתיקון ועיצוב מחדש של הכנסייה והחזרתה לטוהרתה.

למרות למדנותו ודבקותו באל, חשש לותר כי לא יזכה לאחר מותו בגאולת הנפש. השאלה כיצד אדם נעשה לצדיק בעיני האל, החרדה מפני זעמו של האל והתחושה שאין למאמין יכולת לכפר על חטאיו, הטרידו מאוד את מנוחתו של לותר. הוא טען כי מטבעו האדם הוא חלש וחוטא ואינו יכול לכפר על חטאיו ולרצות את האל באמצעות מילוי מצוות, מעשים טובים או טקסים (כמו וידוי, שטרי מחילה או נזירות). לותר טען כי רק האמונה שבלב הופכת את האדם לצדיק בעיני האל ולראוי לזכות בגאולה. האדם צריך רק להאמין בדברי הקודש - התנ"ך והברית החדשה - ואין לו כל צורך בפרשנות ובהסברים של הכנסייה וגם לא בתיווך של הכמרים.

מעקרונות אלו הגיע לותר למסקנה כי המערכת של הכנסיה הקתולית כולה מיותרת. אין צורך במעמד מיוחד של כמרים, כי אנשי הכנסייה לדרגותיהם אינם יכולים לתווך בין המאמינים לבין האל באמצעות הטקסים הנערכים בכנסיות. לותר טען כי אין כל משמעות לחיי הנזירות וכי רוב טקסי הפולחן של הכנסיה אינם נחוצים. חוקי הכנסיה וצווי האפיפיור אף הם חסרי ערך. לפיכך, הוא דרש לבטל את הטקסים ואת הזכויות המיוחדות של אנשי הכנסיה. הייתה זו התגרות מועזת וחמורה ביותר בכנסיה הקתולית מצדו של לותר.

האפיפיור ואנשי הכנסיה ראו בדיעותיו של לותר איום על מעמדם ועל כוחם. לכן מיהר האפיפיור, ובשנת 1520, החרים את לותר ודרש להעמידו למשפט. לותר ותלמידיו בתגובה שרפו את כתב החרם ואת ספרי חוקי הכנסיה בפומבי, וכך בעצם הכריזו על כפירתם בסמכות האפיפיור.

למזלו של לותר, הוא לא הוסגר ונערך לו משפט על אדמת גרמניה. לותר הובא בפני קיסר גרמניה, קרל ה-5 ובפני הרייכסטאג, המועצה העליונה של הקיסרות הגרמנית, בכדי להציג את טענותיו. בנאום שנשא באוזני הקיסר, הנסיכים ואנשי הכנסיה הבכירים, סירב לותר לסגת מעמדתו ולבטל את דברי הביקורת שלו כלפי הכנסיה. בתגובה אישר קארל ה-5, קיסר גרמניה, את החרם על לותר והכריז כי יש להעמידו למשפט באשמת כפירה בנצרות. בכך לותר הפך לא רק לחוטא בעיני המדינה אלא גם לפושע לפי חוקי הקיסרות. אולם, למרות זאת, כוחו של לותר לא נפגע והתכנסו סביבו תומכים רבים שהפיצו את דעותיו ברבים.

מחשש לחייו, לותר הסתתר, ובמקום מסתורו תרגם את כתבי הקודש, הבסיס החשוב של האמונה, מלטינית לגרמנית. כמו כן הוא תרגם את מזמורי התפילה לגרמנית. עותקים רבים מן התרגומים הללו הודפסו ונרכשו על ידי רבים. כעת יכלו המאמינים לקרוא ולהבין את כתבי הקודש והמזמורים בלשונם, מבלי להזדקק לתיווכם של הכמרים, שנהגו לפרש את הכתוב.

ייסוד הכנסיה הפרוטסטנטית: הדעות שהציגו לותר וחסידיו פילגו את הנצרות לשני מחנות יריבים. מול הנוצרים הקתולים, שהכירו בסמכות האפיפיור היושב ברומא, הלכו והתגבשו הנוצרים הפרוטסטנטים (במקור מלשון מחאה, כינוי לתומכי לותר; בהמשך הכינוי הורחב וכלל את כל תומכי הרפורמציה בארצות אירופה), שניתקו כל קשר עם האפיפיור.

ההבדלים בין הפרוטסטנטים לקתולים ניכרו עליהם. הכנסיות הקתוליות היו גבוהות, כללו מגדלי פעמונים והיו מעוטרות בפסלים, בפיתוחי אבן ובתמונות יקרות ערך. לעומתן, הפרוטסטנטים הקימו כנסיות פשוטות המסויידות לבן שרק צלב מתנוסס עליהן.

בכנסיה הקתולית, כתבי הקודש ומזמורי התפילה נאמרו רק בפי הכומר או הבישופ בשפה הלטינית; בעוד שבכנסיה הפרוטסטנטית נאמרו על ידי כל המאמינים בשפת המקום. רוב המתפללים בכנסיה הקתולית לא הבינו את תוכן התפילה, כי לא הבינו לטינית, ואילו עתה יכלו המתפללים בכנסייה הפרוטסטנטית יכלו להבין את תוכן התפילה שנשאו. מכל הטקסים המקובלים בכנסייה הקתולית שמרו הפרוטסטנטים רק על שניים: הטבילה והמיסה, שכן לדבריהם הם נזכרים בברית החדשה.

בעוד שהכומר הקתולי נמשח לתפקידו ולא צמח מן הקהילה ששירת אלא הגיע אליה מבחוץ; רועה הקהילה, כוהן הדת של הפרוטסטנטים, נבחר על ידי בני הקהילה והם יכלו להדיחו אם לא מילא את תפקידו נאמנה. לרועה הקהילה, בניגוד לכמור הקתולי, לא ייחסו כל כוחות יוצאי דופן וקשר מיוחד עם האל, וגם לא היו לו זכויות מיוחדות בקהילה, כמו פטור ממסים. תפקידו של רועה הקהילה היה ללמד את עיקרי האמונה, לנהל את התפילה, לייעץ למאמינים ולהדריכם. כמו כן הפרוטסטנטים התירו לכוהני הדת לשאת נשים. בכנסייה הפרוטסטנטית אין תפקיד מרכזי כמו האפיפיור העומד בראש הכנסייה הקתולית.

מלחמות הדת באירופה: הפיצול הדתי הוליד סכסוכים אלימים בין מדינות באירופה וגם בין בני אותה מדינה. התקופה שבין השנים 1525-1648 נקראת תקופת מלחמות הדת. המלחמות התנהלו בעיקר בגרמניה, בצרפת ובארצות השפלה (הולנד ובלגיה).

מעשי האלימות הראשונים החלו במלחמת אחים שפרצה בגרמניה בין איכרים לנסיכים. כאשר ביטל לותר את המעמד המיוחד של בעלי התפקידים בכנסייה וקרא לחיזוק האמונה, הבינו האיכרים שזוהי גם קריאה לשיוויון בין מעמדות החברה. לכן תבעו האיכרים חירות אישית במקום שעבוד לבעלי האחוזות. כמו כן דרשו האיכרים זכות לבחור את רועה הקהילה ולפטרו. הנסיכים לא הסכימו למלא את תביעות האיכרים, משום שפירושן פגיעה במעמדם וברכושם.

בתגובה, פרץ מרד איכרים בשנת 1525. המרד לווה במעשי אלימות רבים, כמו הריסת טירות, מנזרים וכנסיות על ידי האיכרים, והצתת שדות ויבולים. לותר תמך בנסיכים וקרא לאיכרים לחדול ממאבקם. הוא הסביר כי מעשי השוד והרצח מנוגדים לחוקי האל. הנסיכים הקתולים והפרוטסטנים התאחדו אל מול המרד ודיכאו אותו ביד קשה.

מאבק נוסף היה בין שליטי נסיכויות גרמניה לבין קיסר גרמניה. בין שליטי נסיכויות גרמניה היו גם כאלה שתמכו בלותר ושאפו לחזק את כוחן, ולשם כך הם רצו להחרים את רכוש הכנסיות והמנזרים שעל אדמותיהם ולהעביר את תשלומי המסים לקופות מדינתם במקום לרומא. הנסיכים הללו נלחמו נגד הקיסר קרל ה-5, שתמך באפיפיור ובנצרות הקתולית.

מלחמה זו בתוך גרמניה הסתיימה בשנת 1555, בפשרה שקבעה כי השליט הוא הקובע מה תהיה דתם של נתיניו. נתין שלא הסכים עם דתו של השליט היה רשאי לעבור למקום אחר, אך לא הורשה לו להשאר במקומו ולהאמין בדת אחרת. החלטה זו חיזקה את כוחם של הנסיכים והכירה בקיום נצרות פרוטסטנטית לצד הנצרות הקתולית. גרמניה התחלקה בין שני הזרמים שבנצרות - הנסיכויות שבצפון היו לותרניות ואילו אלו שבדרום המשיכו להאמין במסורת הנצרות הקתולית.

שינוי חשוב התרחש באירופה בתקופה זו. הנצרות הקתולית איבדה את מעמדה כאמונה הנוצרית הבלעדית במרכז אירופה ובמערבה. הרפורמציה התפשטה גם לארצות נוספות, כמו דנמרק, שוויץ, ארצות השפלה, צרפת, הונגריה ופולין, ושם תורגמו כתבי הקודש לשפת המקום. עד שנת 1550 תורגמו כתבי הקודש לכל השפות האירופאיות.

מלבד גרמניה, פרצו מלחמות אחים גם בארצות אחרות. בצרפת ניטשה מלחמת אחים קשה במשך ארבעים שנה בין הקתולים לפרוטסטנטים הצרפתים. המלחמה הגיעה לשיאה בטבח שערך הרוב הקתולי בצרפת במיעוט הפרוטסטנטי, ובמהלכו נרצחו אלפים. בארצות השפלה, התפתחו מלחמות הדת למלחמות שחרור משלטון ספרד הקתולית ששלטה אז באזור. במהלכן הכריזה הולנד הפרוטסטנטית על עצמאותה.

באנגליה, הרפורמציה קשורה במלך הנרי ה-8 (1509-1547). המלך רצה להפרד מאשתו ולשאת אישה אחרת. לפי חוקי הכנסיה הקתולית הגירושין היו אסורים, ולכן פנה הנרי ה-8 לאפיפיור וביקש ממנו היתר לגרושיו. לאחר שהאפיפיור סירב לבקשתו, המלך התגרש בכל זאת ונשא את אן בולין לאשה. המלך בתגובה חוקק שני חוקים: החוק הראשון הוא חוק היורשה שהכיר בנישואין של המלך לאן בולין והכיר בצאצאיו ממנה כיורשיו החוקיים; והחוק השני, חוק העליונות, קבע כי המלך הוא ראש הכנסיה באנגליה, ששמה מעתה נקבע לכנסיה האנגליקנית והיא לא כפופה לאפיפיור שברומא. הנרי ה-8 פירק את המנזרים, החרים את רכושם וציווה להציב בכל כנסייה עותק של כתבי הקודש בשפה האנגלית. כמו כן ביטל המלך את פולחני הקדושים, שנחשבו בעיניו לעבודת אלילים. שינויים אלה שקבע לא עוררו מהומות רבות בימיו אך במשך הזמן נוצרו גם באנגליה מתחים בין הזרמים הדתיים השונים, ומתחים אלו היו אחת הסיבות למלחמת האזרחים במאה ה-17.

מלחמות הדת הגיעו לשיא ב"מלחמת שלושים השנה" (1618-1648), שנחשבה לאת המלחמות הקשות בתולדות אירופה. מלחמה זו הייתה סדרה של מלחמות בין מדינות אירופה, שרובן נערכו על אדמות גרמניה ומיליוני אנשים נהרגו במהלכן. במלחמות הללו השתתפו נסיכויות גרמניה, ספרד, דנמרק, שוויץ וצרפת. עד למאה ה-20 ולשתי מלחמות העולם, הייתה מלחמה זו שם דבר למלחמת הרס איומה. מרכז אירופה, שהייתה זירה עיקרית למלחמות ולתנועת הצבאות, נבזזה ונהרסה - אם על ידי הצבאות ואם בשל המלחמה עצמה - ירי התותחים, השרפות וההרג. המלחמה הסתיימה בהסכם שנקרא שלום וסטפליה (1648). הסכם זה, שהתייחס למדינות מרכז אירופה ומערבה, נקבע כי דת השליט היא דת הנתינים. נוסף על הנצרות הקתולית הכיר ההסכם גם בנצרות הפרוטסטנטית על זרמיה השונים: הלותרנים, האנגליקנים והקלווניסטים (במרכז תורתם של הקלוויניסטים עומד רעיון הגזרה הקדומה - ולפיו החליט האל מראש מי יזכה לגאולה באחרית הימים ומי נידון לגהנום).

לאחר למעלה ממאה שנות מלחמה הסתיימו מלחמות הדת באירופה. תהליכים ואירועים אלו הנציחו את הפילוג בנצרות באירופה.

מאבקה של הכנסיה הקתולית ברפורמציה: הכנסיה הקתולית בראשות האפיפיור נערכה למאבק נגד הרפורמציה, שהתפשטה בחלקים נרחבים של אירופה ובמערבה. במסגרת מאבק זה הקים האפיפיור בית דין קבוע לחקירת חשודים בכפירה בדת, הלוא הוא האינקווזיציה הרומית שהוקמה בשנת 1542. כמו כן הכנסיה הפעילה צנזורה ופיקחה על כל מה שהודפס. נקבעה רשימה של ספרים האסורים לקריאה, ומדי פעם נוספו לרשימה זו ספרים חדשים. בין הספרים האסורים לקיראה היו ספרים של הוגי דיעות הומניסטים ופרוטסטנטים וספרי מדע. מי שנתפס בהחזקת ספר המופיע ברשימת הספרים האסורים, בקריאתו או בהדפסתו, הועמד לדין האינקווזיציה והוטלו עליו עונשים כבדים.

המאבק גם חייב את האפיפור לנסח מחדש את עיקרי האמונה הקתולית. לשם כך כונסה ועידה, שהתכנסה לסירוגין בין השנים 1545-1563. הועידה קבעה שכתבי הקודש יופצו רק בנוסח הלטיני. רק הלטינית לבדה תהיה שפת התפילה, ולא כל שפה אחרת. כמו כן נקבע, שכל הטקסים בכנסייה ימשיכו להתקיים בתיווכם של הכמרים, אשר יוסיפו לחיות בפרישות. בועידה זו גם הוחלט לטהר את הכנסיה ולחסל את מעשי השחיתות. המועמדים לתפקידים בכנסיה נבחרו לאחר מיון קפדני, ודאגו להכשיר אותם לתפקידים והעלות את רמת השכלתם. כמו כן הוחלט כי בידיו של אדם אחד לא יופקדו כמה משרות בכנסיה. החלטות הועידה חיזקו את התפיסות המקובלות בנצרות הקתולית ובכך חיזקו את כוחם של האפיפיורים.