כל הרווחים מפרסום נתרמים לצדקה
Brain Kingdom אזרחות
מהם מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית?

חקיקה:

חוק שעות עבודה ומנוחה: קובע את יום השבת כיום המנוחה הרשמי במדינה. למוסלמים יום המנוחה הוא יום שישי ולנוצרים - יום ראשון. החוק אוסר על העסקת עובד ביום המנוחה השבועי שלו. חוק זה הוא למעשה פשרה בין הדתיים שדרשו את "חוק שמירת השבת", כלומר הם דרשו שבתון מוחלט של כל הגופים והחברות, ורצו חוק שיאסור תחבורה ציבורית.

חוק איסור גידול חזיר: קובע שאסור לגדל חזיר על אדמת המדינה. חוק זה פוגע בחופש הדת ובחופש העיסוק.

חוק חג המצות: קובע שאסור למכור חמץ באזורים שמאוכלסים על ידי יהודים בחג הפסח. חוק זה אינו חל על ישובים שאין בהם רוב יהודי.

חוק בתי דין רבניים: קובע שבכל ענייני אישות, כלומר נישואין וגירושין, יטופלו באופן בלעדי על ידי בתי דין רבניים. מדינת ישראל אינה מכירה בנישואין אזרחיים או בנישואין או בגירושין רפורמיים.

חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה: מחייבת את כל המוסדות הממלכתיים לציין בטקסים או בכל צורה אחרת את יום הזכרון לשואה ולגבורה. החוק מבטא את ההיסטוריה של העם היהודי ולכן הוא ביטוי לגישה התרבותית.

חוק רשות השידור: מחייב מכסה או כמות מסויימת של שידורים בשפה העברית (שירים ישראליים, סרטים, דרמות) ברשות השידור ובכבלים.

חוק יסודות המשפט: חוק זה קובע כי במקרה שמתעוררת בעיה כלשהי שאין לה מענה\פתרון בחוקי ישראל הקיימים, יש להחליט ברוח עקרונות הצדק, היושר, החירות והשלום של מורשת ישראל (משפט עברי וההלכה, אבל גם הוגים חילוניים).

חוק חינוך ממלכתי: קובע שתלמידי ישראל ילמדו תכנים ממורשת ישראל, תנ"ך, ספרות עברית, היסטוריה של עם ישראל, גאוגרפיה של ארץ ישראל ומורשת תרבות ישראל.

חוק מעמד ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית: קובע את מעמדו של ההסתדרות הציונית ואת תפקידיו ומקנה למוסד הזה מעמד לאומי ובין לאומי. מבטא את גישת העם היהודי למדינה יהודית.

חוק יסוד: מקרקעי ישראל: קובע ש-40% מאדמות ישראל שייכות למנהל מקרקעי ישראל, כלומר למדינה. מתוך אדמות אלו 17% הן אדמות קק"ל שאסורות למכירה או חכירה ללא יהודים.

חוק לעשיית הדין בנאצים ובעוזריהם: החוק מאפשר להעמיד לדין נאצים ועוזריהם על פשעיהם נגד היהודים בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה.

חוק השבות וחוק האזרחות: החוק מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לארץ. אזרחות ישראלית מוענקת אוטומטית לכל יהודי שעולה לישראל המביע נכונות לקבל אזרחות של המדינה.

הסדר הסטטוס קוו:

הינו הסכם שנחתם בין המפלגות החרדיות והדתיות לבין מפלגת הפועלים בשנת 1947. הסדר זה מהווה מעין אמנה חברתית שקובעת את כללי המשחק במדינה בין הדת למדינה ומסדיר את מעמדה של הדת היהודית במדינה. הסדר הסטטוס קוו הוא למעשה הסדר פשרה בין הדתיים לחילוניים אשר מטרתו לאפשר לדתיים ולחילוניים לחיות ביחד למרות המחלוקות העמוקות בין שני הצדדים. הסדר הסטטוס קוו מקבע את מצב הדברים בענייני דת כפי שהיה לפני קום המדינה תחת השלטון המנדטורי. לדוגמה נושא התחבורה הציבורית בשבת. במקומות שבהם פעלה תחבורה ציבורית בשבת המשיכו לפעול לאחר קום המדינה, במקומות אחרים נאסרה התחבורה הציבורית בשבת. ארבעה נושאים כלולים בסטטוס קוו: שמירת שבת במקומות ציבוריים, שמירת כשרות במוסדות ציבור, חינוך אוטונומי לחרדים ולדתיים, ומתן בלעדיות לבתי דין רבניים בענייני אישות.

שמירת שבת במקומות ציבוריים: סעיף זה בססטוס קוו מתייחס בעיקר לנושא של תחבורה ציבורית בשבת. ההסדר קובע כי במקומות שבהם פעלה תחבורה ציבורית בשבת ימשך מצב זה. במקומות בהן לא פעלה תחבורה ציבורית ובמקומות שנוספו - התחבורה הציבורית בשבת אסורה. מעוגן בחוק על ידי חוק שעות עבודה ומנוחה.

שמירת כשרות במקומות ציבוריים: משרדי ממשלה, אוניברסיטאות, בתי ספר. אינו חל על מסעדות פרטיות. מעוגן על ידי החוקים: איסור גידול חזיר, חוק חג המצות ופקודת מאכל כשר בצה"ל (-חייבים מאכל כשר בכל מוסדות צה"ל).

חינוך אוטונמי לחרדים ודתיים: כשהוקמה המדינה שאף בן גוריון למערכת חינוך ממלכתית אחידה לכל אזרחי המדינה ואולם הדתיים ובעיקר החרדים טענו שיש בכך פגיעה בחופש הדת ובחופש החינוך ולכן הוסכם שלדתיים יהיו מערכות חינוך נפרדות. סעיף זה בסטטוס קוו הפך למעשה לחוק במסגרת חוק חינוך ממלכתי, שקבע כי במדינה יהיו שלוש מערכות חינוך: מערכת חינוך ממלכתי (גישה של מדינת לאום תרבותי), מערכת חינוך ממלכתי דתי (דתי לאומי) ומערכת חינוך עצמאית ואטונומית לחרדים (גישת מדינת ההלכה).

מתן בלעדיות לבתי דין רבניים בענייני אישות: הסדר הסטטוס קוו נתן בלעדיות לבתי דין רבניים בכל הקשור לנישואין וגירושין. סעיף זה עוגן כולו במסגרת חוק בתי הדין הרבניים.

בעיית האזרחים הערבים:

הבעיה של הערבים זה חוסר השיוויון - אין להם שיוויון חברתי, אפליה מבחינת המדינה, כמו למשל אי גיוס לצה"ל וחוק השבות. ההתחייבות במגילת העצמאות כלפי הערבים מומשו בחלקן. כל עוד המדינה מדגישה ומעדיפה את הלאום היהודי יש לערבים בעיה - הם רוצים מדינת כלל אזרחיה משום שהם חשים לעתים שמדינת ישראל איננה מדינתם. הערבים אינם מרגישים כאזרחים שווים במדינתם, משום שיש מוסדות לאומיים ייחודיים המיועדים רק לאזרחים היהודים. כל הגורמים הללו הפועלים רק לטובת היהודים, מגבירים את תחושת אי השיוויון שחשים האזרחים הערבים ואת הרגשתם שמדינת ישראל אינה מדינתם.